האיחוד האירופי הגיב ל"עסקת המאה", בצורה מפתיעה, גם אם מתוחכמת, ולא דחה אותה על הסף. התגובות המתונות עוררו הערכות על שינוי בעמדה המסורתית של אירופה. אבל לא צריך למהר ולהסיק מסקנות. נכון שהאיחוד נקרע בין מדינות המערב המובילות ולבין אלה מהמזרח והמרכז, הקרובות יותר לארה"ב ולמדיניותה.
אולם, הגוף הוותיק, שאיבד בסוף השבוע את אחד מאבריו החיוניים (בריטניה), ומחפש דרכים להמציא את עצמו מחדש במישור המדיני והביטחוני, רואה בתוכנית הזדמנות להחזיר את עצמו לתמונה, שממנה נדחק כמעט לחלוטין, וליזום בבוא העת את חידושו האפשרי של המו"מ על בסיס עקרונותיו, ובראשם פתרון שתי המדינות.
בסוף השבוע נזעקו פרשנים לנוכח ההערכות שנשיא צרפת עמנואל מקרון התייאש מפתרון שתי המדינות. בתשובה לשאלת כתב העיתון "לה פיגארו" אמר: "אני תומך בשתי ריבונויות". עם זאת הוא הוסיף כי "יש לחכות ולראות מה יקרה בשטח". ל"מעריב" אמר כי אי אפשר לכפות פתרון כששני הצדדים הנוגעים בדבר אינם רוצים בו.
משרד החוץ הצרפתי מיהר לפרסם הבהרה, שבה אמר כי "צרפת משוכנעת שקיומן של שתי מדינות נחוץ לכינון שלום צודק ובר־קיימא במזרח התיכון".יצוין שבהודעה המקורית שפורסמה מיד עם פרסום התוכנית, נאמר אפילו כי "צרפת מצדיעה למאמצי הנשיא טראמפ ותבחן בעיון את תוכנית השלום שהציג".
להצדיע לטראמפ ולהביט מבעד לכתפו אל העתיד, לעיין, למשוך זמן ולחכות להתפתחויות בשטח - זו תהיה, כנראה, מדיניותה של אירופה, בניצוחו של הממונה החדש על מדיניות החוץ שלה, שר החוץ לשעבר של ספרד ז’וזף בורל, שאינו חשוד על ידי הפלסטינים בהיעדר אהדה לעניינם. בורל אמר כי "יוזמת ארה"ב נותנת אפשרות לחדש בדחיפות את המאמצים הנדרשים לפתרון, באמצעות משא ומתן על הסכסוך הישראלי־פלסטיני. האיחוד האירופי ילמד ויעריך את ההצעות שהוצגו".