גשר לוושינגטון: צריך הרבה אומץ להיות נשיא זמני של מדינה ערבית כדי לפגוש את ראש ממשלת ישראל, יומיים לאחר שהליגה הערבית אמרה באופן נחרץ "לא" ל"עסקת המאה". המהלך של עבד אל־פתאח בורהאן, הנשיא הזמני של סודן, לבוא לאוגנדה - לא מבשר נורמליזציה בין המדינות, ודאי לא במתכונת של חתימת הסכמים מדיניים. 

סודן היא מדינה ענייה מאוד ובה למעלה מ־40 מיליון תושבים. בעת הזו, המשטר שם מעריך כי הוא יכול לקדם את האינטרסים הלאומיים של ארצו גם באמצעות קשרים עם ישראל. נתניהו עבור הסודנים הוא כרגע גשר לוושינגטון. סודן צריכה כסף, והרבה. זה יגיע, אם יגיע, רק לאחר שארה"ב תוציא אותה מרשימת המדינות התומכות בטרור. וגם אז, הוא לא יגיע מישראל, שתוכל להציע סיוע בתחומים אחרים למשטר בחרטום. ובאשר לשאלה הפלסטינית, בעיני הסודנים היא חשובה במישור ההצהרתי, אך כשמדובר במעשים, עניי סודן קודמים.

נשיא סודן הזמני, עבד אל-פתאח בורהאן. צילום: Getty Imagesנשיא סודן הזמני, עבד אל-פתאח בורהאן. צילום: Getty Images


מהצד הישראלי זה הישג מדיני חשוב, אם כי מוגבל, בעיקר משום שסודן אינה מדינה ערבית מובילה. בעשור האחרון השכילה ירושלים לזהות את האינטרסים המשותפים אל מול מדינות המפרץ בכל הנוגע לשיתופי פעולה. הדבר לא הביא לחתימת הסכמי שלום, אך יצר בפועל מציאות של נורמליזציה - פגישות, הבנות, ביקורי משלחות מדיניות ודתיות וכך הלאה. כל זה קרה מבלי לנסות לקדם פתרון מדיני מול הפלסטינים, שעד לפני עשור נתפסו כלב הסכסוך. וכך, בסגירת מעגל של למעלה מ־50 שנה מאז אמרה ועידת חרטום "לא" למשא ומתן עם מדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, נפער אתמול עוד סדק בחומה הערבית בכל הנוגע לקשרים ישירים עם ירושלים.

הכותב הוא מרצה במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת אריאל