כשהאינטרסים חזקים מהאמת: הודאתו באשמה והתנצלותו חסרת התקדים של ארגון בעל סמכות מדעית ומעמד בינלאומי כ"יד ושם", במה שהוגדר כ"תקלה המצערת" שאירעה כשסרטונים "היסטוריים" לקויים ומגמתיים הוצגו בירושלים לפני עשרות ראשי מדינות בטקס המרשים, הן עדות מצערת לכפיית האינטרסים של המדינה על הזיכרון אך גם ל"מלחמות היהודים" של היום ול"הפרטת" הזיכרון האישי והלאומי הכואב ביותר של העם היהודי, שהוא גם זיכרון מכונן בדרך להקמת המדינה.

ההתנצלות מחזקת גם את טיעוניו של נשיא פולין אנדז'יי דודה, שהחליט שלא להגיע לירושלים משום שלא ניתן לו לנאום בצד נציגי המדינות בעלות הברית בקואליציה האנטי־נאצית. הבולט שבהם הוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שהאשים לאחרונה את פולין ב"אחריות לפריצת מלחמת העולם השנייה".

דודה האשים את המארגנים, שהם גורמים פרטיים, ואת אנשיו של פוטין. הוא נזהר שלא להאשים את "יד ושם" באחריות לכך שלא ניתן לו לנאום. לטענת הנהלת המוסד, האירוע בירושלים אורגן בשיתוף קרן פורום השואה העולמי. בראש הקרן עומד משה קנטור, מנהיג ואיש עסקים יהודי רוסי, המשמש נשיא הקונגרס היהודי האירופי ואכן נחשב למקורב לנשיא רוסיה. ובעל המאה הוא בעל הדעה.

נתניהו ופוטין. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

נראה שההחלטה לאפשר לנציגי "בעלות הברית" לנאום התקבלה כפשרה ועל דוברי "יד ושם" הוטל להסביר את החלטות קנטור. אבל הצגתם של סרטונים מוכתבים ומסולפים חורגת אפילו מגבולות ההסכם הג'נטלמני, ולא די בהבהרה בדיעבד כי הם "אינם מיצגים את עמדת 'יד ושם'". הבעיה היא שלגורם הפרטי מצטרף, באופן משמעותי, הדרג המדיני, וכאן הדברים מסתבכים. לישראל היה ויש רצון לרצות את רוסיה ולהעניק לפוטין את כל הכבוד המגיע לו בביקורו הרשמי בישראל. על השיקולים האסטרטגיים נוספה פרשת נעמה יששכר. האם שילמה האמת ההיסטורית על מלחמת העולם השנייה את מחיר שחרורה של נעמה? מטעמי כבוד וזיכרון יהיה נכון להשאיר אפשרות זו בגדר השערה בלבד, אבל בירושלים ראינו את גרסת פוטין.

מכל מקום, הפרשה כולה שיחקה, בסופו של דבר, לידיו של נשיא פולין, שהצליח להופיע כצודק וכנפגע - דווקא על רקע מדיניות הזיכרון המפוקפקת של הממשל שבראשו הוא עומד, כולל פרשת "חוק השואה". ניתן להניח שההסכמה על התנצלות "יד ושם" הושגה בפגישה שקיים נשיא המדינה ראובן ריבלין עם עמיתו הפולני בשולי אירוע הזיכרון ה"מתחרה" והמכובד שנערך בשבוע שעבר באושוויץ עצמה. האירוע מומן ברובו, אגב, על ידי קרן "עמודי הזיכרון" בראשותו של רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי ומתחרהו של קנטור, שלא השתתף באירוע בירושלים. לזיכרון השואה פנים רבות.

"יד ושם" הודו שטעו, ונתנו עדות מצערת לכפיית הדיפלומטיה על זיכרון

הפרשה כולה שיחקה, בסופו של דבר, לידיו של נשיא פולין, שהצליח להופיע כצודק וכנפגע - דווקא על רקע מדיניות הזיכרון המפוקפקת של הממשל שבראשו הוא עומד