אז מה יהיה לנו בחודש הקרוב? האם מה שהיה הוא שיהיה? לפי הסקרים, התשובה חיובית. אותם פתקים פחות או יותר ימשיכו לזרום אל אותן קלפיות, וכמו הים אצל קהלת, שהנחלים אינם ממלאים אותו, כך כנראה לא יימצאו 61 חברי כנסת להרכבת ממשלה.
מה נדרש כדי לרבע את מעגל הקסמים הזה? קודם כל, דיאגנוזה נכונה. כי בלי דיאגנוזה נקייה מערפל אין ריפוי, ובלי הפרדת העובדות מהספינים אין דיאגנוזה. גם לא בלי הפרדת העיקר מהטפל.
בתיאוריה קיימים ארבעה תסריטים ללילה של 2 במרץ. האפשרות הראשונה היא בחירות רביעיות. ריאלית מכולן, רצויה פחות מכולן. האפשרות השנייה היא ממשלה בראשות בני גנץ. אלא שיחד עם עמיר פרץ ואביגדור ליברמן הוא מגיע ל־50 מנדטים בלבד. מה שנותן לכל היותר ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. זה יכול להספיק לממשלת מעבר בראשות גנץ, לא לממשלה בת־קיימא.
גנץ וליברמן משתעשעים בנגזרת פחות ריאלית של התסריט הזה, שעל פיה מפלגה חרדית, ימינה או קבוצה פורשת מהליכוד תצטרף לממשלה כדי למנוע את הבחירות הרביעיות.
האפשרות השלישית היא ממשלה בלי בנימין נתניהו, בחסותו האדיבה של בג"ץ, שבלי קשר לתוצאות הבחירות ימנע ממנו לכהן כראש הממשלה בגלל כתבי האישום. האפשרות הרביעית היא שגוש הימין, שנע בסקרים בין 55 ל־58 מנדטים יגיע ל־61 מנדטים ונתניהו ירכיב ממשלה.
אפשר לקבוע כי ההסתברות להקמת ממשלת מעבר של גנץ היא קלושה, אך קיימת. אבל גם היא מובילה לבחירות בקיץ. קואליציה של גנץ וליברמן עם מרצ והחרדים או ימינה שואפת לאפס. גם פרישה מהליכוד לא סביר שתהיה.
לכן האפשרויות הריאליות הן בחירות בקיץ, או ממשלת 61 של נתניהו. היכולת של גוש הימין להגיע ל־61 מנדטים היא המפתח להקמת ממשלה נבחרת שתחליף את ממשלת המעבר הנצחית שלנו.
השאלה היא מדוע זה יקרה עכשיו? שהרי מאז ספטמבר היעד הנכסף התרחק: הוגשו כתבי אישום, הוגשה בקשת חסינות ונמשכה, והחלת החוק על בקעת הירדן והיישובים מתמהמהת.
לשאלה הזו יש תשובה טובה. אם הליכוד תשכיל להתמקד במשתמע ממנה, יגיע גוש הימין ליעד וימנע סיבוב בחירות רביעי. לליכוד יש ג'וקר שבכל מדינה אחרת היה מכריע את הבחירות בפער גדול, והוא שאלת ההתאמה לתפקיד של המועמד לראשות הממשלה.
הפער בסקרים לטובת נתניהו בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה גדל לאחר הצגת "תוכנית המאה" של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, מפגן התמיכה הבינלאומי ב"יד ושם" ושחרור נעמה יששכר. אבל הפער בסקרים, שמתקרב ל־10%, רחוק מלשקף את הפער האמיתי. ישנם תומכי גנץ שמודים שבעניין ההתאמה לראשות הממשלה הם משיבים לסוקרים תשובה שאינה משקפת את דעתם. ערב הבחירות אין להם עניין לתת תשובה שתשרת את הקמפיין של נתניהו. בשיחות גלויות לב עם בוחרי כחול לבן אין כמעט ויכוח בסוגיית הכישורים של שני המועמדים. אין ויכוח לגבי כישורי נתניהו בתחום המדיני והכלכלי. קל וחומר אין ויכוח בשאלת אי־ההתאמה של גנץ.
מאמצים מסורבלים
לציבור המתנגד לליכוד יש נטייה להתנשא על בוחרי הליכוד. מול הדימוי הנחות שהם מייחסים לבוחרים "מנשקי המזוזות", את עצמם הם מחשיבים כאליטה שהרציונליזם הוא המושל בכיפתה. אלא שחלקם מודים בגילוי לב שבעניין נתניהו הרציונליות מהם והלאה. נגד ראש הממשלה הם מצביעים מהבטן ולא מהראש. התירוצים: משך הכהונה, מעורבות המשפחה, תכונות אופי וגם סתם בלי סיבה.
בתוך ציבור האנטי־ביבי הזה יש מתנגדים רכים, שאותם אפשר להשיב הביתה בנימוקים רציונליים. חלק מהם נתפסים לעניין כתבי האישום. כאן מורגשת השפעת שטיפת המוח של השמאל והתקשורת, שאותה אפשר וצריך להפריך.
בניגוד לרושם בתקשורת, הוויכוח איננו בין מי שמוכן להשלים עם כהונת ראש ממשלה שקיבל שוחד לבין מי שאינו מוכן לכך. גם בוחרי נתניהו מתנגדים לשוחד. אם יש מי שאומר כי הוא מוכן לקבל ראש ממשלה יעיל ומושחת - זהו מיעוט זניח. הרוב לא היה תומך בנתניהו לו האמין שיש בסיס להאשמתו בשוחד של ממש ובמרמה.
לפי כל מה שהתפרסם בעניין הנסיבות בתיק 4000, האישום של נתניהו בשוחד נתפס כהזוי. לפי האישום, נתניהו העניק הטבות לכאורה במיליארד שקלים כשהתמורה לשוחד הוא נדנוד יומיומי של ניר חפץ המופנה לעורך אתר אינטרנט השייך ל"משחד" ולכתביו השמאלנים, כדי שיאזנו או למצער יעדנו את הכיסוי העוין ל"משוחד". מדהים שאיש לא מציף את סוגיית חוסר הפרופורציה בין השוחד לתמורה. אם מדובר היה באמת בעסקה, הרי שווי ההטבה שקיבלה בזק על פי האישום היה מצדיק את החלפת העורך והכתב הפוליטי לקבלת כיסוי אוהד של ממש.
האופי המסורבל של המאמצים שנועדו לאזן את הכיסוי של נתניהו בוואלה מצביע על כך שיש כאן שתדלנות לגיטימית ומקובלת ולא עסקה מושחתת. בייחוד כשבמקביל התמורות שקיבלה בזק לא חרגו, על פי הפרסומים בתקשורת, מהתמורה שאנשי המקצוע במשרד התקשורת אישרו לבזק תמורת רכישת יס. רכישה אשר שירתה אינטרס ציבורי - לשמר את התחרות בטלוויזיה בכבלים.
החוק קובע שעד להרשעה בבית משפט כל אזרח הוא חף מפשע. אבל הציבור שבוחר בנתניהו כבר הלך רחוק יותר לקראתו. הציבור כבר שפט אותו וזיכה אותו מאשמה, לפחות לכאורה.
החשיפה התקשורתית האינסופית של פרטי האישומים הפכה את הציבור לחבר מושבעים. פסק הדין הוא זיכוי מהדהד. פרשנות אחרת משמעותה שרוב הציבור היהודי בישראל בוחר ביודעין ברמאי נוטל שוחד להוביל את המדינה, וזה בפירוש לא נכון. רבים ממתנגדיו לא רואים בנתניהו עבריין, הם עושים שימוש ציני בכתבי האישום. הראיה הטרייה לכך שגם בוחרי כחול לבן מתייחסים בספקנות לאישומים נגד נתניהו, היא סקר חדש של מנו גבע, שלפיו 60% ממצביעי כחול לבן מעדיפים ממשלת אחדות בראשות נתניהו על בחירות רביעיות.
השימוש הציני שהניסנקורנים והלפידים עושים בכתבי האישום עולה מהתנגדותם לכהונת נתניהו כראש ממשלה במקביל לניהול המשפט - חרף העובדה שהחוק מאפשר זאת. משמעות עמדתם היא שכל אימת שהקטגוריה בישראל תרצה להגיש כתב אישום, היא תדיח ראש ממשלה. עם כל הכבוד לקטגוריה, יושרתה ושיקוליה המקצועיים והציבוריים, היא אינה ערכאת ערעור על משפט הציבור.