בואו ננסה לנהל דיון נקי, הוגן וענייני. נוותר על סטריאוטיפים שמאליים וימניים, נדיר דעות קדומות והכפשות המיוחסות לתומכי נתניהו ומתנגדיו, ונשליך את יהבנו על יכולתם התבונית של כלל אזרחי ישראל לבחון את הגיונן ותקפותן של הטענות שעל הפרק.
הבא ננסה לבחון באופן אובייקטיבי, עד כמה שאפשר, אם יש שחר לעמדה שנתניהו מתריס השכם והערב כי בבסיס האישומים הפליליים שעומדים נגדו ניצבות קנוניה ורדיפה שתכליתן הדחתו מהשלטון באמצעים בלתי דמוקרטיים ונגד רצון הציבור, ושלמהלך אנטי־דמוקרטי זה שותפים פרקליטות המדינה, משטרת ישראל, אמצעי התקשורת, הפקידות הגבוהה והאליטה האקדמית והאמנותית.
אילו נתניהו היה אזרח ישראלי בן המיעוט הערבי שטען על הסתה נגדו משום שהוצג ברבים כאויב המדינה; אילו נתניהו היה אופוזיציונר ימני תחת שלטון שמאל כוחני והיה מוחה על היעדר ייצוג הוגן בתקשורת הציבורית; אילו נתניהו היה עני שזועם על חוסר יכולתו לממן עורכי דין איכותיים כדי להגן על שמו ולייצגו במשפטו.
אבל נתניהו אינו כל אלה. נתניהו גדל באליטה של רחביה, הוא מבוסס כלכלית, מקושר חברתית, ראש ממשלה כבר למעלה מעשר שנים, היה שר התקשורת, נהנה מתמיכת עיתון נפוץ ביותר ומופיע בטלוויזיה ככל שיחפוץ, מקושר לאילי הון ברחבי העולם, והוא זה שמינה את מפכ”ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך ואת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט – שניהם מהמחנה הדתי־לאומי.
מהמחנה הדתי־לאומי הגיע גם פרקליט המדינה שי ניצן ואליו ולעמדתו המשפטית העקרונית ניתן להוסיף רשימה ארוכה של פטריוטים לאומיים ובעלי “שם טוב” (כעצת קהלת), כדוגמת כרמי גילון, תמיר פרדו, בני בגין, דן מרידור, אליקים רובינשטיין ושלל שופטים עליונים ויועצים משפטיים לשעבר – רבים וטובים שאינם מתיימרים לגזור את דינו של נתניהו לשבט או לחסד, אך שותפים נחרצות לדעה שאין מדובר בתפירת תיקים וגם לא בקנוניה, אלא שעל נתניהו לשים עצמו כאחד האדם, שווה בפני החוק, להימנע מלהרוס את אמון הציבור במוסדות המדינה, ולהילחם על חפותו בבית המשפט.
התרעות פיקוד העורף