מדיי יום אנו מתעוררים למידע חדש ומאיים בנושא נגיף ה – SARS-CoV-2 ולמחלה שהוא גורם COVID-19. או בקיצור – הקורונה. החל מהשבוע, גם המדינות תאילנד, הונג קונג, סינגפור ומקאו מצטרפות לסין כאשר כל מי שחזר מאחת מהן עליו לשהות בבידוד בית של 14 ימים גם ללא הופעת תסמינים מיוחדים. נזכיר ששמי שחזר מאחת המדינות – יפן, דרום קוריאה וטייוואן – אין חובה לשהות בבידוד בית אולם יש לשים לב לתסמיני המחלה ואם מופיעים לפעול בהתאם להנחיות משרד הבריאות בנושא. סביר להניח שזה לא סוף פסוק וכתוצאה מכך הולך ומתרחב מעגל האנשים אשר אמורים להיות בבידוד בית. 

ומה יהיה עם אובדן ימי עבודה?   
שוק העבודה בישראל מתאפיין בזכויות סוציאליות רבות מהן נהנה עובד. כמובן שהכל יחסי ויהיו כאלה שיטענו שהן רבות מידי, וכאלה שיטענו שהן מינימליות. בעוד העולם כולו עושה כמיטב יכולתו על מנת לעצור את התפשטות הוירוס נטול החיסון (בינתיים) אצלנו בישראל, מעבר להיבט הבריאותי, חשוב מאד להתייחס לנושא במובן משפט העבודה. אז כן, כבר נכתב רבות שיצאו צווים בנושא המגדירים אוכלוסיות שעליהן להימצא בבידוד בית וכן... ההגדרות משתנות מידי יום וכן... הוצאה תעודת מחלה גורפת בעבור ימים אלה .. אשר מורים כי ימים אלו ייחשבו ימי מחלה. אבל  -  מאחורי כל הצווים והתעודות נמצאים אנשים - עובדים ואנשים - מעסיקים אשר מוצאים עצמם עם הרבה שאלות ומעט תשובות. 

כידוע, חוק דמי מחלה, התשל״ו - 1976 מעניק מטריה סוציאלית בדמות ימי מחלה כאשר מחלה מוגדרת בחוק האמור כ – ״אי כשרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי״. העובד צובר 1.5 ימי מחלה מידי חודש עבודה בהנחה שביצע את כל ימי העבודה האפשריים באותו החודש (ואם פחות אז זכאות יחסית) וכאשר נמצא באי כושר בהתאם לאישור רפואי יקבל העובד בהתאם לצבירה הנקודתית דמי מחלה כאשר את יום המחלה הראשון אין משלמים, ימי המחלה השני והשלישי מזכים כל אחד ב 50 אחוז מערך יום והיום הרביעי ואילך מזכים כבר בשכר מלא (כמובן שיש מקומות עם הסדרים מיטיבים). 

אז ראשית, זה המקום להפריך את ההנחה לפיה המעסיק מקבל החזר דמי מחלה מהביטוח הלאומי, כפי ששומעים לא מעט. הדבר אינו נכון (!) התשלום יוצא מכיס המעסיק ללא כל החזר. ומדובר בסכומים אשר אינם מבוטלים, ויכולים להוות נטל לא קטן בייחוד על מעסיקים קטנים ובינוניים שגם כך מתמודדים עם הוצאות רבות. 

שנית, קיימת בעייתיות עם הזכאות לדמי מחלה במצב הנתון כי למעשה אותם שוהים בבידוד בית אינם נמצאים כרגע במצב בריאות לקוי וכולנו תקווה שמצבם יישאר כזה. אמנם הצו התגבר על הדרישה לאישור מחלה כתנאי לקבלת דמי מחלה בכך שהוציא אישור מחלה גורף, אולם הכיצד יכול צו להכפיף מצב לחוק דמי מחלה כאשר מצבו של העובד לא עונה על הקריטריון הבסיסי לזכאות למחלה בהתאם לאותו החוק?  

אז יגידו מי שיגידו – מצב חירום ובמסגרת מצב חירום ניתן לעשות הכל, במיוחד במדינת ישראל למודת מצבי החירום. ואני טוענת – נכון, מצב חירום וגם שואלת – למה על מצב החירום הזה צריכים לשלם מעסיקים?  מדוע הם צריכים להיות אלה שמשלמים לעובדים השוהים בבידוד בית? הרי תשלום ימי מחלה הינו מטריה סוציאליות בלבד ולא תשלום שמגיע בכל מקרה לעובד, כאשר השאיפה היא שעובד תמיד יהיה בריא... 

ומהצד של העובדים – מה קורה אם עובד שוהה בבידוד בית ואין לו ימי מחלה לניצול?  וגם אם יש לו, מדוע שימים אלה ירדו מצבירתו? ברור שמטרת המדינה היא ראויה בנסותה למנוע את הגעתו והתפשטותו של הנגיף וזה בסדר גמור. אבל למה על חשבון המעסיקים והעובדים?

מעבר לכשל החוקי שהוזכר למעלה ובמקושר, בין היתר, אליו, אני סבורה שקיים ״קייס״ משפטי חזק מאד אשר עשוי לחייב את המדינה לשאת באחריות עבור התשלום על ימים אלה ולמנוע פגיעה נוספת במעסיקים ובעובדים. זה לא סביר, לא הגיוני ואף לא חוקי לחייב מעסיק לשלם לעובד על ימים בהם עובד נשאר בביתו, בעל כורחו ובשל הוראת המדינה מקום שהוא כלל לא חולה.

המדובר בפגיעה בזכויות חוקתיות אשר הגם שהיא לתכלית ראויה, היא אינה מידתית ופוגעת פגיעה חמורה בזכויות היסוד של המעסיקים וכפועל יוצא גם של העובדים. נוסף על כך, קיימים מקרי עבר בהם המדינה פיצתה מעסיקים על הישארות עובדים בביתם, לדוגמה, עקב המצב הביטחוני. אין אני רואה שוני מהותי בין שני הדברים.  

ואני שוב מזכירה – האמצעים שנוקטת המדינה לשמירה על בריאות הציבור ראויים מאד ומתחייבים נוכח המצב. אני טוענת שהמעסיק לא צריך לשאת בעלות הזאת בשום צורה ואופן ועל כך יש לתת את הדעת ולפעול במהירות וביעילות. 

מעבר לכך, ולמען שמירה על אינטרס ובריאות הציבור, אני בטוחה שאם יהיה הסדר כזה גם ההישמעות להוראות משרד הבריאות ייאכפו על ידי הציבור בצורה הרבה יותר אדוקה. לא נסתר מעיני החשש שבשל שיקולים כספיים כאלה או אחרים הצווים לא יקוימו על ידי הציבור ואז הנזק יהיה גרוע הרבה יותר ואף עלול לגבות חיי אדם והמדינה תשיג את ההיפך ממה שהתכוונה מלכתחילה.