כמה נפלא ליצור אמנה נגד בריונות ברשת, לגייס כוכבי נוער מובילים, כמו נועה קירל ואגם בוחבוט, ולהפיק סרטון נפלא שבו נשיא המדינה ריבלין פונה לילדי ישראל בנושא. האלימות הפכה לחלק פרוע וחסר פרופורציה בחיינו. הזדעזענו לשמוע על ילד בן תשע שהטיח בקיר את ראשה של מדריכת מוגנות בבית ספרו, וגרם לאבדן הכרתה ואשפוזה. נחרדנו מהידיעה על אונס של צעירה על ידי נערים בני גילה, רק בני 13־12, במקלט בית ספר בדרום. מדי יום אנו שומעים על חרמות נגד ילדים תוך נידוים והשפלתם ברשתות החברתיות.
האלימות מגיעה לרמות השפלה כל כך קשות עד שיש כאלה שלא עומדים בלחץ, נשברים ומתאבדים. דוגמה עצובה לכך היא המקרה מ־2011 של דוד-אל, תלמיד תיכון מכפר אדומים ששם קץ לחייו לאחר מסכת התעללות שעבר בתיכון בו למד על ידי בני כיתתו. ישנם עוד מקרים מחרידים רבים שהיריעה קצרה מלהכיל.
האלימות באה לידי ביטוי לא רק כלפי ילדים אחרים אלא גם כלפי בעלי חיים, צומח ובכלל ונדליזם. מקרה בולט אחרון הוא הרס העץ הנדיר שצמח בים המלח ונעקר על ידי נערים מתפרעים. האלימות צצה גם בחו”ל כשנוער משחית חדרים במלונות ומוציא לישראלים שם רע בעולם. וכל זאת מבלי להזכיר את פרשת הנערים בקפריסין, השנויה במחלקת.
כשקורה מקרה שכזה, כולם נבהלים. איך זה יכול להיות? הרי אצלנו לא מחנכים לאלימות. והנה, מתרחשים אירועים מזוויעים בקרב ילדים ונוער עד שנשיא המדינה צריך להירתם כדי לעורר מודעות. איפה כולם? היכן הם היו כשמישהו מבני גילם עבר התעללות, הושפל, הוכה ונודה? הרוב הדומם עמד מנגד ולא עשה כלום כדי למנוע את הפשעים הללו או לשנות את המצב.
קחו למשל דוגמה המתרחשת בכל יום. הורים מסיעים את ילדם לבית הספר, לא משנה עד כמה השיעור בכיתה היה גדוש בתכנים הומניים על סובלנות, קבלת האחר, שוויוניות, או כל שיחה משמעותית אחרת, ברגע שהילד יושב ברכב וההורה שלו מקלל, יורק וצופר בפראות למכונית ממול, כולל הערות על מינו, מוצאו, העדפתו המינית של הנהג שלפניו, אפשר למחוק את כל יום הלימודים מהפרק. מה שייזכר לילד בראש זו ההתנהגות הנלוזה של ההורה שלו. אותו הורה שדורש ממערכת החינוך שתחנך את ילדיו. זה שדורש ממערכת החינוך שתמנע את האלימות מלכתחילה.
לפני מספר ימים רץ ברשתות החברתיות סרטון מטריד ובו ילדים בועטים בילדים אחרים בזמן שהם קופצים במקום וגורמים לנפילתם, לעתים על גבם. ילד אחד בירושלים נפגע מהמשחק ואושפז. הבהלה עשתה את שלה וכולם שוחחו על הסכנה הטמונה במשחק. מה ההבדל בין הסרטון הזה לסרטון של נשיא המדינה למניעת בריונות ברשת? שצפייה בסרטון הראשון גרמה לבהלה ושיח בהול והסרטון השני רק עורר עניין.
היוזמה של נשיא המדינה ברוכה ונדרשת, אך יש צורך בהתערבות משמעותית נוספת. זו האחריות של ההורים, של הממשלה ושלנו, אזרחי המדינה, להיות מודל החיקוי לצעירים. אנחנו חייבים להוקיע את האלימות, ההסתה והשיח הפרוע, כפי שהילרי קלינטון אמרה: “זה הזמן לעבור ממילים יפות למעשים יפים ומסיסמאות מרשימות לפתרונות מרשימים”.