"גזען ריאקציונר" - כך כינה הסנאטור ברני סנדרס את ראש הממשלה בנימין נתניהו על במת העימות הדמוקרטי ביום שלישי בלילה, כאשר נשאל על החששות של יהודי ארה"ב בדבר המועמדות שלו, לא לפני שהצהיר כי הוא "יהודי גאה". אין מדובר באמירה חדשה. בעימות שנערך בלוס אנג'לס לפני כחודשיים אמר סנדרס בדיוק את אותם משפטים, וגם באירוע שאלות ותשובות של CNN בלאס וגאס בשבוע שעבר הוא הצהיר כי "תמיכה בעם הישראלי ובשלום במזרח התיכון, אין פירושה שאנחנו צריכים לתמוך בממשלות ימין קיצוני גזעניות שקיימות כרגע בישראל".
באופן טבעי, הדברים זכו לתהודה בכלי התקשורת בישראל ובאתרים היהודיים בארה"ב. מעולם לא היה מועמד מוביל לנשיאות ארה"ב, בוודאי לא במפלגה הדמוקרטית שנחשבת לבית עבור רוב מוחלט של המצביעים היהודים, שהביע עמדות כאלה כלפי ממשלת ישראל והעומד בראשה. כשמדובר במועמד שגם זוכה לתמיכה מובהקת מצד פעילי BDS או מצד חברות קונגרס שידועות בביקורתן כלפי ישראל, כמו אילהן עומר, רשידה טלאיב ואלכסנדריה אוקסיו־קורטז, אפשר להבין את הדאגה המסתמנת בירושלים ובהנהגת הקהילה היהודית בארה"ב.
אומנם הפריימריז הדמוקרטיים עדיין בראשיתם וההצבעה הקריטית של "סופר טיוזדיי" תתקיים רק בשבוע הבא, אבל סנדרס כבר ממצב את עצמו בתור המועמד המוביל - על אף האידיאולוגיה שלו - עם ניצחונות מורליים בניו המפשייר ובנבאדה. סקר של רויטרס שפורסם אתמול אף מצא ש־26% מהמצביעים הדמוקרטים והעצמאים סבורים שלסנאטור היהודי מוורמונט יש הסיכוי הגבוה ביותר לנצח את הנשיא דונלד טראמפ בנובמבר הקרוב.
יותר מאשר דבריו של סנדרס, כדאי לשים לב גם למה שמתרחש ברקע. כאשר סנדרס קרא לראש הממשלה נתניהו "גזען", הוא זכה למחיאות כפיים מהקהל, אולם המועמדים האחרים שניצבו על הבמה שמרו על שתיקה. אפילו ג'ו ביידן, שניצב ליד סנדרס ומי שאין ספקות בדבר אהדתו לישראל, לא הגיב. אפילו בכירי המפלגה הדמוקרטית נמנעו מלפצות פה ולקרוא לסנדרס לחזור בו, או לפחות למתן את הטון, וככל הנראה הם חוששים מתגובות של צבא התומכים הנרחב של הסנאטור הפרוגרסיבי.
השילוב הזה - התוקפנות של סנדרס, לצד השתיקה הרועמת של הממסד הדמוקרטי - מעיד על ההתרחקות שחלה ביחסים בין הממשלה בישראל לבין אחת משתי המפלגות הראשיות בארה"ב, לא מעט בשל ההזדהות המוחלטת של הממשלה הנוכחית עם הממשל בוושינגטון, ובמיוחד בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין הנשיא טראמפ.
אף שביטחון ישראל והשותפות המוצקה בין שתי המדינות הם מהנושאים הבודדים שעדיין זוכים להסכמה דו־מפלגתית בגבעת הקפיטול, כדאי למקבלי ההחלטות בירושלים לבחון לעומק את המגמה שמתרחשת אצל הדמוקרטים לפני שיהיה מאוחר מדי. אולם כאשר ישראל ככל הנראה עומדת בפני המשך השיתוק הפוליטי גם אחרי הבחירות ביום שני הקרוב, לא ברור אם ומתי זה אכן יקרה.