תורת האיזונים: ממרום גילי, ובגו שחוח, לאחר אינספור קידות לעבר שופטים, חלקם מאירי פנים, פחות או יותר, וחלקם זעופים וקצרי סבלנות, אני יכול לומר שמשהו ממש לא טוב עובר על מערכת המשפט שלנו על כל שלוחותיה. היא חוטאת בהתנשאות, ביוהרה ובחוסר סובלנות כלפי כל מי שמבקר אותה. התקלות הולכות וגוברות, למרבה הצער, ואין מושיע. הרצון לשמר את עליונותה של קבוצה אחת על פני כל האחרות מתנכר לצרכים האמיתיים של חברה דמוקרטית, שבה אמור להתקיים איזון רציונלי בין המערכות.

אינני יכול להצביע על הנקודה המדויקת שבה הכל החל, שכן התהליך היה הדרגתי. לא התקיים משהו שאפילו דמה למעמד הר סיני. המהפכה החוקתית זחלה לתוך חיינו, לטעמי, בדרכי עורמה. אהרן ברק, אז הנשיא של בית המשפט העליון, פתח בהשתלטות העוינת על כל שאר מערכות השלטון מבלי שבבית המחוקקים הבחינו בכך. 

שופטי בית המשפט העליון - עוזי פוגלמן, אסתר חיות, חנן מלצר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)שופטי בית המשפט העליון - עוזי פוגלמן, אסתר חיות, חנן מלצר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


אני עוד זוכר כיצד התקבל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. קראתי את פרוטוקול הדיון והתחלחלתי. הדיון היה רדוד להחריד. נראה היה שהמשתתפים בו לא מבינים איזו עז הם מכניסים לתוך משכן הכנסת. קולות של מתנגדים הושתקו ממש כמו בימים אלה. כל מי שמעלה הסתייגות מסומן מיד כעוכר המשטר הדמוקרטי. הגינויים תמיד טבולים בצביעות פוליטית. הם גם משתנים מעת לעת בהתאם להחלטות מערכות אכיפת החוק. בעוד שחקירה נגד ראש הממשלה, גם אם היא רשלנית ונגועה בניגוד עניינים, מתקבלת בתשואות רמות, החלטה דומה הנוגעת לחסידי תנועת “רק לא ביבי” מתקבלת בנהמות של בוז מתנשא. היא מוכתרת כחקירה פוליטית דווקא בידי אלה שדחו בתוקף אמירות כאלה בעבר.

ואם לחזור לראשית הדברים, תחילה התגלגלו הדברים, בזמנו, לאט ובמשורה. אף אחד לא רצה להעיר את חברי הכנסת מרבצם. רובם ככולם בכלל לא שמו לב לשינוי הגדול שברק החל לגלגל. כאשר הוא הסיר את המגבלה שהייתה נהוגה עד אז, שעל פיה היה צריך להוכיח “זכות עמידה” לפני שפונים לבג”ץ, רבים מחאו כפיים. אולם כשהתרבו העתירות הציבוריות של עמותות ממחנה השמאל הרדיקלי, בעיקר, כבר אי אפשר היה להחזיר את השד לבקבוק. בית המשפט העליון קיבל לגיטימציה לעשות ככל עולה על רוחו. פירמידת הכוחות התהפכה, ואת השיא ראינו השבוע כשהוקפאה החלטה לגיטימית לחלוטין, לדעתי, של הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית לבחינת התנהלות המחלקה לחקירות שוטרים.

מח''ש (צילום: פלאש 90)מח''ש (צילום: פלאש 90)


לא נפל פגם פרוצדורלי בהחלטה ולא הייתה בהתנהלות הממשלה חריגה מסמכות. העילה היחידה הייתה, כנראה, עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה שטען שיש “מניעה משפטית” להקמת הוועדה. זה ביטוי מכובס מבית היוצר של ברק שאין לו עיגון בחוק.

לא אהבתי, כמובן, את מצהלות השמחה ומאוד השתוממתי לשמוע את בני גנץ טוען שבראש הפירמידה צריכה לעמוד מערכת המשפט שבה משמשים אנשים שפטורים מדין הבוחר. תורת האיזונים מחייבת שמירה על מעמדה של כל רשות. לא יכולה להתקיים מערכת שלטונית ראויה אם הפוסק האחרון הוא השופט.

אי־סבירותה, לכאורה, של החלטה שלטונית, בעיני בית המשפט, איננה יכולה לשמש עילה לפסילתה. האיפוק צריך להיות נר לרגליה של המערכת המשפטית ורק חריגה מסמכות או פגם פרוצדורלי יכולים לשמש עילה לפסילת החלטה מנהלית. מבחן המידתיות הוא עניינם של נבחרי הציבור. שופטים שעושים דין לעצמם פוגעים בשלטון החוק.