אם אכן "ישראל לפני הכל", בני גנץ צריך להתקשר הבוקר לבנימין נתניהו ולפתוח במו"מ מהיר להקמת ממשלת אחדות רוטציונית. הוא יצטרך להפר את הבטחתו לבוחר, אבל אין לו ברירה. ישראל לפני הכל. נתניהו יהיה ראשון ברוטציה, אבל לא שנתיים. תימצא נוסחה. בפעם הקודמת הציע מי שהציע את נוסחת 8־28. נתניהו שמונה חודשים ראשונים, אחר כך גנץ 28 חודשים. בינתיים יסתיים משפטו של נתניהו. אם יזוכה, יחזור למלא את יתרת המכסה שלו. אם לא, ימלא אותה מי שיחליף אותו בליכוד.

המו"מ על הנוסחה הזו נמשך בין הצדדים, בעקיפין, עד השנייה האחרונה של ההצבעה לפיזור הכנסת ה־22. גנץ התעקש שנתניהו יודיע שהוא מוותר על החסינות. נתניהו סירב. בקוקפיט היה מי שאמר לו שהוא עוד יתגעגע להצעה הזו. עכשיו הוא מתגעגע.

הטנגו הזה זקוק לשניים. השני הוא בנימין נתניהו. בהתבסס על המדגמים, הוא השיג אתמול הישג אישי עצום. בהנחה שאין לו 61, הוא צריך לבחור בין שתי אופציות: להיות ביבי החדש, המוטציה המסוכנת של מה שהוא היה פעם, ולהתחיל לאתר עריק כלשהו מהצד השני כדי להקים ממשלת ימין־חרדים־עריקים, שתהפוך לגיהינום עלי אדמות. הוא לא יצליח לבטל לעצמו את המשפט, וצריך לקוות שלא יצליח לפרק את מערכת המשפט.

חגיגות בליכוד (צילום: מרק ישראל סלם)חגיגות בליכוד (צילום: מרק ישראל סלם)

יכול להיות שהוא יצליח לשלוט עוד שנה־שנתיים, אבל הכאוס יחריף והמדרון יהיה חלקלק מאי פעם. אבל יש לו אופציה נוספת: להיות נתניהו הישן. זה של 2009. זה שמרכיב ממשלות עם ציפי ליבני ואהוד ברק וקבינטים עם דן מרידור ובני בגין. גם הוא צריך להפר את הבטחתו לבוחר ולפרק את הבלוק שהביא אותו עד הלום. הוא יצטרך להתנער מהרוחות הרעות המקיפות אותו. הוא יקבל עוד שנה בשלטון ויוכל לנהל משא ומתן לעסקת טיעון מעמדת כוח.

זה הפתרון ההגיוני היחיד למצב הנוכחי. בחירות פעם רביעית יהיו אסון נורא. ממשלת 61 מקרטעת עם נאשם בשוחד העומד בראשה - כנ"ל. נתניהו וגנץ צריכים לוותר על האגו, להפר כמה הבטחות, להבין את גודל השעה ולנסות לאתחל את המדינה. כי ישראל לפני הכל. לפני היידה ביבי, לפני רק לא ביבי, אפילו לפני ביבי ובטח שלפני גנץ. המשך המבוי הסתום הוא לא פחות מאסון שצריך למנוע בכל מחיר.

נתניהו הצטייר אתמול כמנצח אדיר. הוא ניהל קמפיין גאוני, הוא התחזק בכ־5 מנדטים, אף שבין הבחירות הקודמות לנוכחיות הוגש נגדו כתב האישום ונקבע תאריך לתחילת משפטו. האיש שאמור להתייצב עוד שבועיים בבית המשפט המחוזי בירושלים הוכיח שאין, וכנראה גם לא יהיה, קמפיינר טוב ממנו. אבל יש דרך נוספת לראות את זה: נתניהו ניהל קמפיין רווי שקרים, תרגילים מלוכלכים והכפשות. הוא הוציא דיבתם של שלושה רמטכ"לים, הוא לא לקח שבויים ולא ראה בעיניים. מולו ניצבו יריבים ג'נטלמנים וממלכתיים, בעידן שבו הממלכתיות פשטה רגל וכל דאלים גבר.

מלחמת הירושה סביב בני גנץ נפתחה כבר אתמול, בהופעתו של רונן צור בערוץ 12. כפי שנחשף כאן לפני כמה ימים, צור היה זה שהטיח בישראל בכר לפני כשלושה שבועות שהוא מבצע סבוטאז', סוכן כפול ועובד "הפוך", נגד הקמפיין ובעד ביבי. לאורך החודשים האחרונים ניטשה מלחמת עולם בתוך קמפיין כחול לבן, תולדה של יותר מדי יועצים ויותר מדי אינטרסים סותרים ותפיסות עולם צולבות. בסופו של דבר, מי שחתום על הכישלון הוא הבוס. בני גנץ היה מועמד חלש, לא ממוקד, חסר רוח לחימה אמיתית. הוא התעורר רק בימים האחרונים, כשהמומנטום של נתניהו היה עובדה מוגמרת. זה היה מעט מדי, ומאוחר מדי.

הדרך היחידה של גנץ לשמור על מעמדו כיו"ר כחול לבן, היא דרך ממשלת אחדות ורוטציה. בכל אופציה אחרת, הסיכוי שישרוד כמועמד המפלגה לראשות הממשלה הוא נמוך. כשנכנס לפוליטיקה, טענתי שהוא דג זהב בבריכה של דגי פיראניה. הוא הצליח לבלום את נתניהו פעמיים וכשל, כנראה, בשלישית. דג הזהב נטרף.