זה אומנם ניצחון אישי ענק לנתניהו בפרט ולליכוד בכלל, אבל לא ניצחון לגוש הימין. זאת משום שגוש השמאל, הכולל גם את ישראל ביתנו והרשימה הערבית המשותפת, הגיע ל־62 מנדטים.
עם זאת, גם גוש השמאל לא ניצח, משום שקשה להאמין שאפשר יהיה להקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. כולנו זוכרים שערב הבחירות הודיע גנץ בקולו שלעולם לא יסכים לממשלה עם המשותפת "בפנים או בחוץ", שלא לדבר על התנגדות מוחלטת של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ("מילה זו מילה") למצב כזה. אם יפרו גנץ וליברמן את הבטחתם לבוחר, הדבר יסכן מאוד את מצבם בבחירות הבאות, שאולי לא רחוקות, לצערנו.
פתרון ממשלת האחדות גם הוא בעייתי לגנץ, כי זה יחייב אותו להפר הבטחה אחרת שנתן ערב הבחירות – שלא יישב עם נתניהו בממשלה.
לכן, הפתרון היחידי שיכול לדעתי להתיר את פלונטר התיקו הזה הוא להקים ממשלת אחדות שבה יכהן ראש המפלגה הגדולה, נתניהו, שנה אחת, ויצא לאחר מכן לנבצרות שבמהותה תהיה בהתאם למתווה הנשיא מ־2019. אחריו יכהן גנץ עד תום הקדנציה, אלא אם יזוכה נתניהו במשפטו ואז יכהן גנץ רק שנתיים.
זה יחייב את גנץ להחליט אם הוא מעדיף את ההסדר הזה ולהפר את הבטחתו שלא לשבת תחת נתניהו, או להפר הבטחה אחרת ולהקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת, או להעדיף בכלל בחירות רביעיות. ההיגיון אומר שמשלושת החלופות הללו תהיה לגנץ תועלת רבה יותר ופחות נזק אם יבחר בהסדר ממשלת האחדות.
התרעות פיקוד העורף