1. כדי להגיע לממשלת אחדות בין הליכוד לבין כחול לבן יידרש בימים הקרובים להיווצר גל של אנרגיה פוליטית שיוביל לקונצנזוס לאומי, שיוכל אולי לגרום למפלגות לוותר על שיקולי האגו. אבל תחילה נצטרך כנראה לרפא מחלה המשותפת לכלל האוכלוסייה: שנאת האחר. על שנאה הדדית בין יהודים כתב יוספוס פלאביוס, הלא הוא יוסף בן מתתיהו, כבר לפני כ־1950 שנה: "אין צורך להילחם ביהודים - הם יהרגו אחד את השני".
גם היום מתקיימת פלוגתא רוויית שנאות בישראל: הדבר מוצא ביטוי בריבוי מפלגות - בשנים האחרונות מספר המפלגות שנרשמו לבחירות הגיע לסביבות 25־30, ורק כמחציתן או פחות מכך עברו את אחוז החסימה. בבחירות האחרונות הן התאגדו במסגרת שמונה קבוצות פוליטיות שעברו את אחוז החסימה.
מחקר רגשי־פוליטי של מכון גיאוקרטוגרפיה בחן לאורך זמן, בנוסף לכוונות ההצבעה של כל מצביע פוטנציאלי, מה הוא מרגיש כלפי כל מפלגה, והתשובות נעו בין "אוהב/ אוהד" ל"לא אוהב/ שונא". בספירה מצטברת של אחוזי השנאה ואחוזי האהדה שמיוחסים לכל מפלגה, חשפו התוצאות אווירה רוויית שנאה: 716% בצד השנאה מול 381% של אהדה/אהבה.
השוואת תוצאות בין שני מחקרים זהים, בשנים 2018 ל־2019, העלו התגברות ניכרת בשנאה: אצל הליכוד לדוגמה, מ־28% שונאים ב־2018 ל־41% ב־2019; בקרב בוחרי יש עתיד חלה עלייה מ־28% שנאה ל־41% שנאה במסגרת הריצה בכחול לבן. אצל הרשימה המשותפת נרשמה עלייה מ־61% ל־74%; אצל ישראל ביתנו עלייה מ־31% ל־53%; ובעבודה מ־28% ל־53%.
2. בבדיקת סיבות להצבעה עבור הליכוד, כאשר בפני המשיבים לא הוצגו תשובות אפשריות, כ־50%־55% התייחסו למעלותיו של בנימין נתניהו. החצי השני לערך מונע מדפוס דטרמיניסטי, בדומה למצביעי מפלגות חרדיות או דתיות. תגובה אופיינית למצביעים אלה היא "במשפחה שלנו באופן מסורתי אנחנו תמיד מצביעים ליכוד". כך שבמובן מסוים, הליכוד הוא סוג של דת.
3. רוב הציבור, 56%, סבור כי ראוי לצמצם את מספר המפלגות בישראל. שאלנו, לפיכך: "האם כדאי או לא כדאי לחוקק חוק בחירות או לערוך משאל עם שיאפשר קיומן של שתיים עד ארבע מפלגות בלבד על ידי הגדלת אחוז החסימה או בשיטה אחרת". התוצאה: 56% מסכימים, 27% מתנגדים, ל־17% אין דעה בנדון.
"חוק הסינרגיה השלילית" שפיתחתי, קובע כי חיבורים בין מספר מפלגות נוחל ברוב המכריע של המקרים כישלון רציני, שמחירו הפסד של 10%־15% מנדטים לפחות. כך נוכחנו בעבר כאשר הליכוד וישראל ביתנו חברו ל"הליכוד ביתנו", שהפסידה כ־4 מנדטים; וכך - והרבה יותר - בחבירה של העבודה, גשר ומרצ, שקיבלו יחד 8 מנדטים בלבד, וגם בימינה.
ההסבר לתופעת "הסינרגיה השלילית" נעוץ בכך שכל מצביע פוטנציאלי כבר החליט מדוע יעדיף מפלגה מסוימת ו/או את המנהיג שלה; לרוב אין הוא אוהד את המפלגות האחרות או מנהיג מסוים בהן, כולל מפלגות באותו צד פוליטי. לפיכך, אם ראש המפלגה שאותה העדיף חבר לכאלה שאינם אהודים עליו, הוא לא יצביע עבור החיבור החדש.
4. ומה קורה אצל ערביי ישראל? מקדמת דנא הם היו מפולגים למספר קבוצות פוליטיות קטנות יחסית. גם בשל כך, שיעור ההצבעה במגזר עמד על כ־45% בלבד לאורך שנים. ב־2012, כאשר אחוז החסימה היה 2% בלבד, קיבלה רע"מ 2 מנדטים, וחד"ש ובל"ד 3 מנדטים כל אחת. כל הפוליטיקה הערבית הסתכמה ב־8 מנדטים. שיעור ההצבעה עלה ב־2015 בצורה דרמטית לכ־65% בעקבות העלאת אחוז החסימה ל־3.25% ויצירת הרשימה המשותפת, וגם בגלל פעילותה של קרן V15, שהזרימה כספים, יצרה סקרי פנים אל פנים עם אלפים באוכלוסייה הערבית והאיצה בהם ללכת להצביע (היא לא אמרה למי, אך הואשמה בהתנגדות לנתניהו, במה שהפך לפרשה משפטית).
הרשימה המשותפת קיבלה 13 מנדטים בבחירות 2015, ובמהלך 2018–2019 הראו סקרי גיאוקרטוגרפיה תנודות ניכרות בחוזקה - בין 9 ל־13 מנדטים. הרשימה מעוררת רגשות מנוגדים בקרב האוכלוסייה הערבית: מחקר רחב של גיאוקרטוגרפיה, שחזר על עצמו מספר פעמים, העלה ש־60%־65% מהאוכלוסייה הערבית היה מעדיף להצביע עבור מפלגה ערבית חדשה, שלא תכלול את המנהיגות הנוכחית. חרף האמור לעיל, הגיעה בבחירות האחרונות הרשימה המשותפת ל־15 מנדטים. אין ספק שאיתותי החיזור ברגע האחרון מצד כחול לבן אחרי הרשימה המשותפת הרימו לאוכלוסייה הערבית את המורל ואת הגאווה.
הכותב הוא נשיא מכון המחקר והסקרים גיאוקרטוגרפיה