אל תטעו: אינני יודע כיצד תסתיים הסאגה הפוליטית, אבל דבר אחד אני יודע - משהו רע מאוד עובר על חלקים לא קטנים בעם היהודי. ההתנכרות לערכים הציוניים שקיבלו ביטוי במגילת העצמאות, הלוא הוא המסמך המכונן של המדינה היהודית, לא יכולה להסתיים טוב. זה כבר קרה ליהודים בעבר יותר מדי פעמים, אבל הלקח, כנראה, לא נלמד. הקריסה תמיד התחילה בתוך הבית. האויבים מבחוץ לא יכלו למדינה היהודית, על גלגוליה השונים. מלחמות האחים המיטו עליה את החורבן פעם אחר פעם.

ייתכן שלא הייתי מנסח את הדברים בצורה כה חריפה אלמלא תגובתו של בני גנץ להצעתו של ראש הממשלה להקים ממשלת חירום לתקופה קצובה בשל משבר הקורונה. הדרישה להגיע לחופה ביחד עם "הפילגש" - ואין דרך אחרת לראות את היחס שמקבלת הרשימה המשותפת  מהקוקפיט – מעידה על עצמה.

לא מעט ערבים התגוררו בתחומי השטח שהוקצה למדינה היהודית בהחלטה של עצרת האומות המאוחדות ב־1947. שיעורם בוודאי עלה על 20%, אלא שמנהיגי התנועה הציונית, ובראשם דוד בן גוריון, לא נרתעו מפני האיום הדמוגרפי והכריזו על הקמתו של הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל. הם לא תחמו את גבולותיו מתוך ראיית הנולד.

אחמד טיבי ואיימן עודה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אחמד טיבי ואיימן עודה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


כך או אחרת, הערבים לא הוזמנו, מטבע הדברים, לטקס החתימה על מגילת העצמאות. התנגדותם לכל המהלך הייתה גורפת. הם לא היו מוכנים שמדינה יהודית תקום על שטח כלשהו – וזאת עמדתם עד עצם הימים הללו; ושלאף אחד לא יהיה ספק בעניין הזה. כל החולמים על ממשלה עם הרשימה המשותפת, פשוט מתעלמים מעמדות היסוד שלה; ומי שהיום מנסה לשלבם במערכות השלטון פשוט מגלה בורות המסכנת את עצם קיומנו כאן.

חלפו למעלה מ־70 שנה והנה אנו עומדים שוב בפני אותו זרם אנרכיסטי בעם היהודי שהתנגד, בזמנו, לעצם הקמתה של מדינה יהודית. רבים מהם אף נסעו לארצות הברית כדי לגרום למנהיגיה להתנגד למהלכיו של בן גוריון. היום הם מנסים לשנות מבפנים את מה שהוקם כאן בעמל כה רב.

תמימותם של אלה העומדים בראש מיזם הפתאים שנקרא מפלגת כחול לבן אינה דומה להתנגדות שהייתה, בזמנו, לחתירה של התנועה הציונית למימוש חזונה, אבל התוצאה עלולה להיות דומה. תאוות השלטון שלהם מעבירה אותם על דעתם וגורמת להם לחבור למפלגה שמצהירה במפורש על רצונה בשינוי אופייה של מדינת ישראל; מן היסוד ועד לטפחות.

אם מסתכלים במצעה של הרשימה המשותפת אי אפשר לטעות בכוונת ראשיה. עאידה תומא סלימאן, למשל, דיברה בגלוי על ביטול חוק השבות. אחרים מדברים על ביטולם של חוקים אחרים המקבעים את זכותו הייחודית של העם היהודי במדינה. לא בכדי לא נקבעו גבולותיה של המדינה היהודית בכתב המגילה, שרק מדברת על זכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל ועל חזונם של נביאי ישראל. אין בה דבר על זכותם של הערבים המתגוררים ממערב לירדן להגדרה עצמית. זה היה מצעה של התנועה הציונית וצריך לתמוך בו גם היום. אם חפצי חיים אנחנו יש לחסום בפני תאבי שלטון את הדרך שמובילה לטשטוש החזון שהובילנו עד הלום.

אין לחזור על טעויות שנעשו בעבר. הערבים זכאים לזכויות אזרח; לא מעבר לזה. הם צריכים להכיר בכך שהם מתגוררים במדינה שנועדה לשמש בית לאומי לעם היהודי. מדינת ישראל עומדת בפני מהפך היסטורי ויש רק אדם אחד שיכול להביאה אל היעד שהיה חלומם של דורות. אסור לתת לחלון ההזדמנויות הזה להיסגר; מה שיכול לקרות, אם בעוד כמה חודשים יתחלף היושב בבית הלבן.