אין ספק כי ראשי המפלגות בישראל "נגועים" בנגיף קורונה. הם מתרחקים מהעם שבחר בהם ומעדיפים ריחוק והתנכרות.
במקום שיאטמו את פיהם ויעטו על פניהם מסיכה כנגד סלידה ויתקרבו זה לזה, הם מתרחקים בתיעוב ובהתנכרות. במקום להקים ממשלת חירום לאומית שתילחם במשבר הכלכלי המתקרב, זאת לנוכח תוצאותיו הנראות לעין והעגומות של התרוקנות שדות התעופה מתיירים, האבטלה הצפויה ושפע של צרות נוספות הכרוכות באסון הקורונה, הם עסוקים במחלוקות וטינה.
נכון, ראש הממשלה מואשם. אכן, הוא צפוי לעמוד לדין. אבל ייתכן גם כי יזוכה, שהרי זכות החפות עומדת לו. מדוע שלא יחברו ראשי שתי המפלגות הגדולות ויחליטו לחלוק ביניהם את לשכת ראש הממשלה? הרי זהו רצונו של העם. תוצאות הבחירות מעידות על כך. לשתי המפלגות – ליכוד וכחול לבן – יש רוב שיבטיח את יציבות שלטונן. מה גם שבשל חומרת האירועים ומצוקת השעה, מהלך דחיית משפטו של נתניהו, שעליו הוכרז אתמול, הוא ראוי. הרי ההליכים המשפטיים, החקירות והבדיקות נמשכים כבר שנים אחדות. מדוע לא לדחות אותם עד יעבור זעם המשבר הכלכלי החריף היורד על ראשינו?
כיסא ראש הממשלה ממתין לשני המועמדים שזכו בבחירות. על השלטון להתחלק בין נתניהו לבין גנץ, העומד בראש מפלגת כחול לבן. אין זה סוד שאף אחד מראשי שתי המפלגות הגדולות לא יוותר על כיסא ראש הממשלה. הקרבות יהיו אכזריים ורוויים בהשמצות, ודחיית הקמתה של ממשלה יציבה תביא בעקבותיה למשברים כלכליים וחברתיים אכזריים. מדוע לא למנוע את כל אלה?
נשוב ונזכיר למי ששכח: העם ברובו יודע על מגרעות נתניהו, מכיר בעובדה שיהיה עליו לעמוד לדין, אבל בחר בו כנראה בשל סגולותיו השלטוניות, שהרי הישגיו אינם נתונים בספק. מפלגת כחול לבן והעומדים בראשה, שזכו באמונם של למעלה ממיליון בוחרים (ורוב העם, לפחות בבחירות הקודמות, וכיום גם ביתרון ניכר על פני המפלגות האחרות) ראויה אף היא לשבת על כס השלטון ולהיות אחראית לניהול ענייניה של המדינה.
יש להתבונן במציאות המורכבת בעיניים פקוחות. לדחוק את רגשי הסלידה וההתנכרות. אפשר גם למרבה הצער להמשיך ולהיפגש גם כאשר מסיכות כנגד הסלידה מונחות על פניהם של השותפים לממשלה שתוקם. יהיו בוודאי מפלגות רבות שיסכימו למצע שייכתב בהסכמת שני הצדדים ויצטרפו אף הן לממשלה. הזמן הוא האויב המבשר רע, מקיש על השער. מהרו ונעלו מאחוריכם את דלת המשברים המאיימת על כולנו.