ההחלטה של שופטי בג"ץ לדון בסוגיית יו"ר הכנסת מזכירה את ההחלטה של הנסיך הקטן, שאומר לשמש לזרוח כשהיא זורחת ולשקוע כשהיא שוקעת – ובכך חושב שהוא משפיע.

כבר בשבוע שעבר אמר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין כי גם ללא הסכמות – בכל מקרה תתכנס המליאה ויוקמו הוועדות, כך שבג"ץ נתן החלטה שממילא הייתה אמורה להתקיים. למה דומה הדבר? לו למשל היו 30 חברי כנסת בבידוד – האם היו מפסיקים במהלך השבת את האיכון על הטלפונים? מובן שהיה נמצא פתרון לסוגיה.

התחושה היא שטרם הדיון כבר נפתרו מרב המחלוקות, ולא בטוח שהדיון ברובו אינו מיותר. מה שכן ברור הוא שבסוגיית הסמכות של יו"ר הכנסת אל מול בג"ץ, לא נכון לייצר מצב שבו יכפפו את סמכות הכנסת בכל הנוגע לסדרי דיון. זאת, אף שיש כמה עמדות נוגדות, בהן של העותרים מול זו של יו"ר הכנסת, העמדה של היועץ המשפטי של הכנסת היא בעיניי בעייתית.
האמירה ששיקול הדעת של היו"ר מצומצם יוצרת מצב שבו הדברים מגיעים לבית המשפט באופן שפוגע בהפרדת הרשויות.

אילו היה מחליט למשל שר המשפטים שלא לקיים את הדיון עקב המצב היה קם קול זעקה. אך כאן, כאשר יש כרסום בסמכות הכנסת, קול הזעקה אינו נשמע. לא בכדי נקבע כי הכנסת היא שתקבע את סדרי הדיונים שלה. נראה כי יש גם עיגון כתוב למקור הסמכות של יו"ר הכנסת אדלשטיין במקרה זה.

מאז הכנסת העשירית ועד היום חלו דחיות ונקבעו תאריכים שונים שבהם חלה ההחלטה הנוגעת לזהות יו"ר הכנסת. התאריך נע ונד מתוך הבנה שיש קשר הדוק בין בחירת יו"ר הכנסת לבין השבעת ממשלה חדשה, ולכן האמירות על נוהג כזה או אחר הן עורבא פרח. התקנון נקבע בשיקול דעת ללא קשר להישג פוליטי כזה או אחר, ולכן הציפייה שלי היא שבית המשפט העליון יימנע הפעם מלהתערב בסדרי הדיונים של הכנסת ויימנע מלהורות ליו"ר מה לעשות. היה ויורה, הייתי מצפה שיו"ר הכנסת לא יציית מתוך פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ויודיע לשופטים כי הוא יפעל על פי שיקול דעתו בלבד. הכותב הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה.