החלטתו של בני גנץ להיפרד מחבריו לתנועת "רק לא ביבי" ובחירתו ליו"ר הכנסת בקולות המחנה הלאומי – הם האירוע הדרמטי האחרון בסערה הפוליטית שהחלה לפני שנה. אך האירוע העיקרי והמהותי הוא התערבותו הבלתי מוצדקת של בג"ץ בזירה הפוליטית של הכנסת, וכמובן כתמיד לטובת השמאל. לפיכך צדק יו"ר הכנסת כאשר הסיר את המסכה מפניו של בית המשפט העליון האמור לשפוט לפי החוק, ולא לפי דעתם הפרטית והפוליטית של השופטים. אדלשטיין אמר שצו הבג"ץ עומד בניגוד ללשון המפורשת של תקנון הכנסת הקובע שיש זמן למינוי יו"ר חדש עד להשבעת ממשלה חדשה.
החיפזון של בג"ץ להתייצב לטובת מחנה פוליטי אחד - השמאל - כנגד לשון החוק המפורשת היא עמדה פוליטית ברורה אשר מחליפה את שלטון החוק בשלטון אישי של השופטים, שאינם בהכרח חכמי הדור וגם לא בקיאים במיוחד במשפט קונסטיטוציוני, ובוודאי לא בפוליטיקה ומדינאות שדווקא בהם הם אוהבים לעסוק. אכן, אצלנו תקפים דבריו של דוד בן גוריון בכנסת בפברואר 1950 בעת דיון על חוקה וחקיקה: "העם האנגלי... יש לו אמון בשופט באשר השופט נאמן וכפוף בעצמו לחוק – ולא עומד מעליו".
לצערנו, אצלנו המצב הוא הפוך. ברור גם שבקנאותו האידיאולוגית של הבג"ץ הוא החמיץ את העיקרון ההגיוני של תקנון הכנסת המצמיד את בחירת יו"ר הכנסת החדש להרכבת הממשלה החדשה כדי ליצור תיאום.
האמת על התערבותו הגסה של בג"ץ בעבודת הכנסת יצאה דווקא מפיו של גנץ עצמו בנאומו מיום שני שעבר. בנאום נשמע גנץ בקולו הברור מכריז חגיגית "אנחנו נתגבר על הדמוקרטיה". זאת הייתה טעות פרוידיאנית, דהיינו, כזאת המצביעה על מצפון לא נקי, כאשר הדובר יודע שמתנגדיו צודקים שהוא ביחד עם הבג"ץ הם אלה המשתמשים לרעה במושג ה"דמוקרטיה". זאת כאשר כל מגמתם פוליטית למנוע משני מיליון קולות שניתנו בבחירות דמוקרטיות לראש הממשלה המכהן ולנסות לסלקו מראשות הממשלה עוד בטרם נפתח משפטו המבוסס על הנחות הזויות.
עכשיו הגיע גם תורה של הכנסת להיות כפופה להשתלחות שופטי בג"ץ. זה התאים לגנץ שלפני המהפך שלו כאשר מילא עדיין את פקודותיו של לפיד. הוא הכריז בראיון לפני חודש כי "צריך לתת עליונות למערכת המשפטית על המערכת הפוליטית". דהיינו, לדעתו הדמוקרטיה המבוססת על שלטון העם באמצעות נבחריו היא שיטה פסולה. עכשיו הוא חזר על רעיון הזוי זה והפך אותו לאקסיומה דתית־תיאולוגית בנאום ההכתרה שלו כיו"ר הכנסת, באומרו: "ראשנו מורכן בפני פסיקות בג"ץ". מעתה נשתחווה בפני שופטי בג"ץ, כמו בפני האיקונות של ישו. אלוהות הרי לעולם אינה טועה.
שופטי בג"ץ ידעו היטב שלפיד ממהר למנות יו"ר חדש בניגוד לתקנון רק כדי להספיק להגיש הצעת חוק שלפיה מי שמגישים נגדו כתב אישום חייב להתפטר מראשות הממשלה – דהיינו, לא השופטים יקבעו אם הוא אשם או זכאי, אלא הפקידים במשרד המשפטים. נוצר רושם שלבג"ץ אצה הדרך להחלפת יו"ר הכנסת ולהגשת הצעת חוק שכזאת. האם גם הם רצו את ראשו של נתניהו, בניגוד לחוק הקיים ובניגוד לרצון המצביעים? מתעורר חשש כזה. לפיכך דרושה רפורמה דחופה במערכת המשפט הבזה לדמוקרטיה ומקדשת את דת הבג"ץ. את זאת יש לעשות כבר בקווי היסוד של ממשלת האחדות.