האירוניה חוגגת: גנץ איבד את האמינות - אך כעת עליו לעמוד על משמר הדמוקרטיה

ספק רב אם הם משוכנעים בכך בעצמם. את השיעור הכואב ביותר הם עוד לא למדו: אצל נתניהו לא משנים מבפנים אלא משתנים מבפנים. נתניהו מתיך את שותפיו לתוך הבלוק הפוליטי המקיף את בלפור כחומה בצורה. כולם באותה סירה, או ליתר דיוק, כולם על הטיטניק ונתניהו הוא הקברניט.

בקרוב, הנגרים של הכנסת ירכיבו מחדש את התוספת לשולחן הממשלה, שנבנתה בעבור ממשלת שרון (28 שרים) ושימשה את ממשלת נתניהו הראשונה (30 שרים). עכשיו, עם שלושה כתבי אישום, נתניהו ישבור עוד שיא שלילי ויעמוד בראשות הממשלה המנופחת ביותר בתולדות ישראל בתקופת משבר בריאותי וכלכלי מן הקשים שידענו.

כשהמשא ומתן הקואליציוני יבשיל, כמה ממשרדי הממשלה יתפצלו לגורמים כדי לספק כיבודים ולהדביק את חלקי ממשלת נתניהו החמישית. אומנם, בחוק יסוד: הממשלה כתוב במפורש שמספרם של שרי הממשלה לא יעלה על 19, אז מה? ישַנו את החוק. ממילא יש שרים הסבורים שהם מעל החוק.

עלות המשרדים המיותרים נאמדת בכ־800 מיליון שקלים. סכום לא מבוטל בימים של משבר כלכלי חריף. ממשלה גדולה תייצר גם בירוקרטיה מסורבלת שתחבל בתפקודה היעיל. אבל מעבר לכך, היא תחליש את הכנסת.

בשבוע שעבר האשימו אנשי הליכוד את בית המשפט העליון בהפרת עקרון הפרדת הרשויות. עכשיו, כשעל הפרק חלוקת "התופינים", הם עושים זאת בעצמם, ובפועל מרוקנים את הפרלמנט. כשרבע מחברי הכנסת ישמשו שרים, ורבים מחברי הקואליציה יהפכו לראשי ועדות, לא יישארו כמעט חכפ"שים (חברי כנסת פשוטים).

במציאות הזאת, הכנסת תאבד את עצמאותה והממשלה תוכל לתמרן אותה כרצונה. כבר היינו בסרט הזה בתקופות פחות כאוטיות וגם אז זה היה רע לתפארת.

"בסוף מתרגלים להכל", כתב דודו טסה, וזה הדבר הנורא ביותר. לכן, אחרי שוויתר על ההבטחה העיקרית שלו בשלוש מערכות בחירות ועורר אכזבה וכעס בקרב הציבור הגדול שמאס בשלטון נתניהו, גנץ חייב לדרוש ממנו לרסן את תאוותם של חבריו בגוש הימין, להרגיע את אנשיו שלו, ולכווץ את הממשלה הפריטטית המסתמנת.

שנית, וזה העיקר, עליו להתרכז במאבק למען שלטון החוק: למנוע מאדלשטיין לחזור לתפקיד יו"ר הכנסת, לסכל כל ניסיון למנות במקומו את יריב לוין ולחסום בפניו גם את שערי משרד המשפטים. עליו לוודא שלנתניהו לא תהיה זכות וטו על מינויים במשרד המשפטים ושלא עושים קומבינות בוועדה למינוי שופטים, להרחיק את המשרד לביטחון הפנים מידיה של מירי רגב ולחלץ את הבריאות מידיו של השר הכושל ליצמן.

בזמן הקצר שהוא בפוליטיקה, הרמטכ"ל לשעבר גנץ עשה כמעט את כל הטעויות האפשריות. עכשיו עליו, לכל הפחות, לעמוד על משמר הדמוקרטיה כמו ש"ג ערני וחסר פשרות. אם יירדם בשמירה, כולנו עלולים להתעורר ולגלות שהדמוקרטיה הישראלית עצמה זקוקה להנשמה.