לא מעט אנשי ימין מתבטאים ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת נגד ממשלת אחדות בין הליכוד לכחול לבן. כאילו עד לפני תריסר ימים לא היינו בדרך להקמת ממשלה פוסט־ציונית בשותפות עם הרשימה המשותפת, וכאילו לא היינו בדרך לניצחון הדיפ סטייט.

הם מדחיקים את העובדה שהגוש שלנו לא קיבל 61 מנדטים ואנו נמצאים במשבר בריאותי שהוא המשכו של משבר פוליטי ואשר הפך למשבר כלכלי חמור. לפיכך, לא רק שמבחינה טכנית כמעט בלתי אפשרי ללכת לבחירות רביעיות, גם אין לנו את המותרות לכך, וזאת צריכה להיות באמת הברירה האחרונה.

חבירתו של גנץ לנתניהו - לא רק שחשפה צביעות, מוסר כפול וטהרנות משמאל, היא גם מאפשרת להחזיר את ישראל לנורמליות. ישנם חילוקי דעות, אפילו אקוטיים. לאנשים כמוני קשה עם ברי הפלוגתא, הפוליטיים והכלכליים, שמביא גנץ. לא לדבר הזה פיללנו כשעבדנו יומם וליל לניצחונו של נתניהו בבחירות. אבל אנחנו בשעת חירום.

בקעת הירדן וסוגיית הריבונות (צילום: רויטרס)בקעת הירדן וסוגיית הריבונות (צילום: רויטרס)


על פי המדווח, הגענו אל הישורת האחרונה של המשא ומתן הקואליציוני, ומה שמעכב את החתימה הסופית הוא החלת הריבונות שגנץ מתנגד לה בעוד שנתניהו חותר ליישומה. מדובר בסוגיה כבדת משקל, שעשויה להשפיע על עתידה של ישראל בנפרד מנושא הקורונה. ההתנגדות של גנץ תמוהה: לא רק שזאת הייתה הבטחת בחירות מפורשת של נתניהו, אלא גם שאותו גנץ התכוון להביא את תוכנית המאה כולה לאישור הכנסת. הוא עצמו הצהיר לפני הבחירות כי יפעל להחיל את הריבונות לאחריהן.

הייתי מציע לגנץ ליישם את מה שעשה מנחם בגין בנושא הסכם השלום עם המצרים. הוא איפשר חופש הצבעה בכנסת. זה הפתרון הנכון ביותר כרגע, שהרי לא רק שהוא הצהיר שיעשה זאת וכך קיבל קולות מגוש הימין, גם חלק מאנשי מפלגתו מאוד מאמינים בכך ואף הצהירו שזו הכוונה.

גנץ צריך לזכור שמדובר בשעת כושר היסטורית. איננו יודעים מה יילד יום, איזה נשיא אמריקאי ייבחר או איזה משבר אחר יבוא עלינו. ממשלת אחדות היא צורך השעה, והחלת הריבונות היא אף יותר מכך.
הכותב הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד.