בני, חיכיתי לסיום יום הזיכרון ויום העצמאות כדי להגיב על מה שצוטט מפיך. אני מקווה שצוטטת לא נכון או שלא ציטטו בפניך את דבריי נכונה, בדבר תחושותיי ביום הזיכרון הזה, שלפיהם אני לא חש השנה שאנו ראויים להקרבה של הנופלים ושל משפחותיהם. אמירתי היא תחושתי הסובייקטיבית, המחייבת אותי ואני מקווה שגם רבים נוספים, אנשים שאכפת להם מהמדינה ומעתידה.

התחושה הזו מחייבת אותי להמשיך לפעול, להשתדל שנהיה ראויים להקרבתם של הנופלים ומשפחותיהם. אני יודע שזו גם הייתה תחושתך עד לא מזמן. הרי התגייסנו מתוך תחושת שליחות, כדי לשרת ו״להחזיר את המדינה אל המסילה״, בגלל המחויבות שלנו לעתיד הדורות הבאים ולמען אלו שהשארנו בשדות הקרב והאימונים, כדי שנהיה ראויים להקרבתם.

משה יעלון, בני גנץ (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)משה יעלון, בני גנץ (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

כאשר אני מדבר על הנופלים ועל משפחותיהם, אינני מדבר על מושג ערטילאי, אלא על חברים, פקודים, מפקדים ובני משפחה עם פנים ושמות: שלימל'ה ודודיק ז"ל, חבריי שנפלו לידי בשני אירועים שונים במלחמת ההתשה; אריה קרול ז"ל, שנהרג בתאונת אימונים; וסגן יואב שפיגל ז״ל, שנהרג בתאונה בלבנון; מ"פים ששכנעתי אותם לחתום קבע ונפלו בלבנון, כמו סרן יוסי חיים, סרן ערן אלכווי ורס"ן איתן בלחסן ז"ל; אל"ם דרור ויינברג ז"ל, שעודדתי אותו ועזרתי לו לעבור לגדוד 890, לאחר שסיים את תפקידו כמפקד צוות ביחידה, וליוויתי אותו לאורך כל מסלול שירותו עד שנפל כמח"ט יהודה, לאחר שכבר החלטתי למנותו למח"ט הצנחנים הבא; סגן הדר גולדין ז"ל, בן משפחתי, ששמע לעצתי כשהתלבט באיזה מסלול קרבי לבחור, ונפל במשמרת שלי ושלך בני, במבצע צוק איתן, מבצע שטרם הסתיים, כל עוד הוא וסמ"ר אורון שאול ז״ל לא יובאו לקבר ישראל. הרשימה עוד ארוכה, ארוכה מדי.

לך, בני, יש ודאי רשימת הנופלים שלך ומשפחותיהם. מי כמוך אמור להבין את המשמעות המחייבת של המשפט "שנהיה ראויים להקרבתם".
כשאמרתי שהשנה איני מרגיש שאנחנו ראויים להקרבת הנופלים ומשפחותיהם, התכוונתי לכך. מבחינתי יום הזיכרון הוא יום לחשבון נפש לאומי, ומאזן חשבון הנפש הלאומי שלנו השנה אינו חיובי.

כשיצאנו להגן על הבית הלאומי היהודי שלנו, ואיתנו אלו שלא חזרו, ואחרים שחזרו פצועים בגוף או בנפש, נלחמנו והיינו מוכנים להקריב את חיינו למען קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית, שרצינו שתהיה גם חברת מופת. הרגשנו שותפים למגשימי חלום של דורות והיה לנו ברור אז, כפי שברור לנו היום, שאם המדינה לא תהיה יהודית - היא לא תהיה דמוקרטית, ואם היא לא תהיה דמוקרטית - היא לא תשרוד.

משה בוגי יעלון (צילום: יוסי אלוני)משה בוגי יעלון (צילום: יוסי אלוני)

אני קורא את הביקורת שלך על דבריי, וגם קורא את תשובתך לבג"ץ בדבר העתירות על ההסכם שעליו חתמת עם נתניהו ועל החקיקה הנגזרת ממנו. מה קרה לך, בני? אלו שחירפו את נפשם (גם אנחנו), בוודאי אלה ששילמו במחיר חייהם, חלמו על מדינה מושחתת? מדינה שהעומד בראשה יעדיף בצע כסף על פני ביטחון המדינה? שהעומד בראשה ידאג לעצמו יותר מאשר לאזרחיה? שהעומד בראשה יפגע ברשויות החוק, אלו שאמורות להוות איזונים ובלמים במדינה דמוקרטית, עד כדי הפיכתה לדיקטטורה? עוד ועוד שאלות עולות בי.

אני קורא בתשובתך לבג"ץ, כי אתה מוכן להיכנס לממשלה תחת מי שנאשם בשלושה כתבי אישום חמורים. הרי כל אדם עם שלושה כתבי אישום כאלה אינו יכול להיות מורה, מנהל בנק או להתגייס לצה״ל. אתה מסביר שהסכמת לכך כדי למנוע בחירות רביעיות וכי לא הייתה לך ברירה. לא אחזור על הברירות שעמדו בפנינו, שאותן לא מיצינו, מאחר שאתה מיהרת להיכנס לממשלה שאתה קורא לה "ממשלת אחדות וחירום", ומהר מאוד יתברר לך שהיא ממשלת "חסינות ושחיתות".

אנשיך מדברים על חשיבות האחדות והפיוס, כדי למנוע מלחמת אחים. אחדות ופיוס עם מי? עם מי שהשיסוי, ההסתה והשנאה הם כלים פוליטיים ראויים מבחינתו? בשימושו היומיומי? מלחמת אחים - בגלל מי? בגלל נאשם, שהודיע שאינו מקבל את תוצאות הבחירות ואם הוא לא ימשיך לכהן כראש הממשלה "מיליונים יצאו לרחובות"? הוא מאיים וממריד, מפעיל טרור (דם של מפגין מן המחנה המתנגד לו כבר נשפך...) - ואתה נכנע לו? אתה אמור לדעת שמי שנכנע לטרור, הטרור ירדוף אותו.

בנימין נתניהו, בני גנץ (צילום: ללא קרדיט)בנימין נתניהו, בני גנץ (צילום: ללא קרדיט)

חתמת איתו על הסכם המאפשר לו לאיים על בג"ץ, כי אם בג"ץ יחליט להתערב בהסכם הזה, אנו נלך לבחירות רביעיות והוא מצדו יוכל להאשים את השופטים ב״הפיכה שלטונית״ - במסגרת המתקפה המתמשכת של הנאשם היושב על כיסא ראש הממשלה - תחת הכותרת "התערבות לא דמוקרטית של בית המשפט העליון" (ה"סמולני", לפי שופריו). אתה רוצה להיות שותף לזה, בני?

בני, קראתי לך מספר פעמים לעצור, כי טעית בניווט, אך בינתיים אתה ממשיך לצעוד קדימה. חבל! עדיין לא מאוחר למנוע את העימות בבג"ץ, שאיני מקנא בשופטיו. אתה עדיין יכול לעצור ולא להמשיך בטענות השקריות הללו, שלפיהן לא הייתה ברירה.

ימים גורליים לפנינו, ולא בגלל מגיפת הקורונה. ידענו ואמרנו שעל המגיפה נתגבר. יהיה הרבה יותר קשה לתקן את הנזק מהפיכתה של מדינת ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה ("ארדואניזציה", קראנו לזה פעם). בני, אתה מבין למה אני חש השנה כי איננו ראויים להקרבת הנופלים ובני משפחותיהם. התחושה הזו מחייבת אותנו לתיקון.

הכותב הוא רא״ל במיל' וח"כ בסיעת יש עתיד-תל״ם
tguvot@maariv.co.il