מלמדים באהבה: לפני כמעט חודשיים מערכת החינוך בישראל נאלמה דום. על לא עוול בכפם, הילדים והמורים נשלחו לבתיהם. כל העולם עצר מלכת. קרוב התחלף ברחוק, חיבוק במִרפוק ויחד בפחד, ועמם בתי הספר נכנסו לבידוד כפוי. התגובה הראשונית הייתה הלם מוחלט. היו מדינות שהתחכמו למצב והקדימו את חופשת האביב. הן ניצלו את הזמן להתארגנות לקראת מעבר להוראה מרחוק. הן בדקו למי חסר מחשב והשאילו לו ציוד מכיתות המחשבים בבית הספר.
בימים הראשונים השרתים קרסו, הזום התיש, אולפני השידור ננטשו ותלמידים ומורים רבים נעלמו מהמסכים והפכו מנותקי קשר. אבל אז, מהר מהצפוי, מערכות החינוך הרימו את עצמן אל גודל האירוע. בדרום קוריאה המורים חזרו אל בית הספר הריק. הם לימדו באמצעות מחשב את התלמידים הספונים בבתיהם. כך התלמידים הרגישו קרובים יותר לסביבה המוכרת להם. באוסטרליה, ילדים של עובדים חיוניים המשיכו לבוא לבית הספר ולמדו בכיתה עם המורה, בעוד שחבריהם הצטרפו לשיעור מרחוק.
בישראל, מורים מעולים רבים עשו את השינוי ברצינות ובמהירות. הם גילו שללמד מרחוק זה לא שינוי פשוט ושמי שחשב שמדובר ב"העתק־הדבק" של ההוראה הרגילה בכיתה, נדון לכישלון. הם מצאו שלמידה איכותית מרחוק נשענת על אחריות אישית גבוהה, על עבודה עצמית וקבוצתית ועל יכולת של המורה לדעת כל הזמן מי מתקשה ומתי לעזור. בבית הספר זה יותר קל. יש מערכת שעות, יש שומר בשער ויש צלצול. לבית ספר יש סדירויות ושגרות שגורמות להוראה וללמידה להתנהל. מהבית לעומת זאת, צריך משמעת עצמית גבוהה כדי להתמיד ולהתאמץ. מי שעוקב מקרוב יודע לספר על עשייה חינוכית יצירתית ופורצת דרך של מורים ישראלים שנעשתה בתנאים הללו. אבל בישראל, חייבים להודות, המשבר יצר סדק עמוק באמון בין אנשי החינוך ובין הציבור שציפה ליותר. חלק מההורים נחשף בפעם הראשונה לאיכות ההוראה שהגיעה לביתו דרך המסך, והתאכזב. חלק ציפו לתהליך חינוכי אינטנסיבי יותר ולמעורבות של יותר מורים. הורים אחרים מחו על הציפייה שהם עצמם ישתתפו בתהליך ויתווכו את השיעור באופן פעיל.
עכשיו מתחיל שלב חדש. מדינות בעולם מתחילות לפתוח בזהירות את בתי הספר, כל אחת בדרך שמאפיינת אותה. בסין עומדים בטור מסודר למדידת חום וחובשים כובעי פרופלור ברדיוס של מטר. בנורווגיה הגנים חולקו לקבוצות של בין שלושה לשישה ילדים. באוסטריה, חצי מהכיתה ילמדו עם המורה וחצי יתרגלו עם סטודנט להוראה, באולם הספורט.
כולנו שאלנו מה הדרך של ישראל לחזור ללימודים. לפי המבקרים, הדרך שלנו היא בלגן. הם הצביעו על ההנחיות שלא הגיעו בזמן ועל חוסר האמון בשלטון המקומי ובאנשי החינוך. אבל אז, הגיע היום הראשון ללימודים. ילדים והורים הגיעו עטויי מסיכות אל השער, שבו חיכו להם המורים עם חיוך גדול ובסדר מופתי. עוד קשיים רבים לפנינו, אבל הצעד הראשון משרה תחושה של אמון. אז התשובה לשאלה מה תהיה הדרך של ישראל לחזור ללימודים, ניתנת עכשיו על ידי המורים והמנהלים, והתשובה שלהם היא: באהבה. נכון, מורה לא הדליק משואה ביום העצמאות ומטס חיל האוויר לא חלף מעל בתי הספר, ומורים רבים חשים תסכול רב מהמצב שנוצר. אבל עכשיו, המורים הם גיבורי החזרה לשגרה של כולנו, ועכשיו הזמן של כולנו לחבק אותם באהבה בחזרה.
הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ לקידום החינוך במתמטיקה ומדעים וחבר ועד החינוך הלאומי