כולם מודעים למצב הבלתי אפשרי הזה. זעקות על המתרחש משמיעים ראשי רשויות ערביות מעל כל במה אפשרית, מאמרים נכתבים ומתפרסמים על הנושא והוא נדון גם בפורמים אקדמיים ובכנסים שנערכים ברחבי הארץ. הנושא המרכזי על סדר יומה של החברה הערבית הוא לא הפוליטיקה הארצית או המצב הכלכלי הקשה, הגם שאלה נוכחים בשיח. הנושא המרכזי המעסיק כיום את הרחוב הערבי הוא מיגור האלימות.
אי אפשר לגמד את ממדי התסכול של אזרחי המדינה הערבים מהמצב. רבים חשים שאין מי שייקח אחריות על המצב. המשרד לביטחון הפנים, ובתוך כך משטרת ישראל, פועלים ללא לאות בזירה, בכלים העומדים לרשותם, אולם מתקשים לעמוד במשימה. בהיעדר שיתוף פעולה מצד אזרחים מעורבים המפוחדים מפורעי החוק ובהיעדר תקצוב הולם, לא נראה האור בקצה המנהרה.
זליגת האלימות לרשויות מקומיות שאינן ערביות היא רק עניין של זמן, ומעבר לפחד ולחרדה שהתופעה משליטה על אזרחי המדינה הערבים, הרי שיש במציאות הזו שנמשכת לאורך זמן כדי לעודד זלזול הולך וגדל בשלטון החוק. מוסדות החינוך בחברה הערבית מנסים לתת מענה כלשהו לנושא באמצעות חינוך לסובלנות, אולם אלה כורעים תחת נטל המשימות והיעדר תקציבים. גם מוסדות המשפט במדינה מנסים לעמוד בקצב האירועים, אולם האטיות המובנית במערכת, הנובעת מעומס תיקים, לצד ענישה שנדמית תמיד כקלה מדי, ממשיכות להעיב על מבחן התוצאה.
חברי הכנסת מטעם הרשימה המשותפת המייצגים את הציבור הערבי מרבים להשתתף בהפגנות נגד אלימות. הם נוהגים לבקר משפחות שאיבדו את יקיריהן ומדברים בתקשורת על היעדר טיפול נאות בתופעה. אלא שמעשים אלו אינם מותירים רושם על מרבית אזרחי המדינה הערבים, המשוועים לשינוי.
הטיפול בבעיה צריך להיות מקיף. הוא דורש ריכוז מאמצים רב־מערכתי, שינוהל תחת גורם מרכזי אחד בממשלה ויגובה בתקציב מתאים, ועליו לכלול בין היתר חינוך לסובלנות ולמניעת אלימות והגברת אמצעי האכיפה. הטיפול צריך להיעשות בשילוב ידיים עם הקהילה, עם ועדות הסולחה ובעיקר עם ראשי הרשויות הערביות, שכן הם מכירים את השטח טוב יותר מכל אחד אחר - כל משפחה וכל סכסוך. בתוך כך יש להעניק הגנה לאזרחים שייאותו לסייע לגורמי אכיפת החוק, שכן היום הפחד משתק ומונע כל שיתוף פעולה. לצד זאת, נדרש תהליך חקיקה שיחריף את הענישה על מעשי אלימות ועל החזקת נשק. כיום הזלזול בחוק ובמערכת האמונה על אכיפתו שובר שיאים.
התרעות פיקוד העורף