רצח ד”ר מרטין לותר קינג ב־1968, הזעם על הזיכוי של השוטרים שהכו למוות את רודני קינג בלוס אנג’לס ב־1992 והריגתו של הצעיר השחור מייקל בראון בידי שוטר לבן בעיר פרגוסון במיזורי ב־2014 - ההפגנות והמהומות בתגובה למותו של ג’ורג’ פלויד במיניאפוליס הן חוליה נוספת בתסכול הציבורי שמתפרץ בעוצמה בארה”ב אחת לכמה שנים, לרוב בעקבות אירוע מכונן שפוגע בדרך כלל בקהילה האפרו־אמריקאית.
אולם הפעם - מלבד העוצמה החריגה של המחאה שכבר גבתה קורבנות בנפש והובילה לביזה המונית ולנזק רב לרכוש, כולל הצתת תחנות משטרה - בולטת גם הפגיעה בעיתונאים שמסקרים את האירועים, בעת שהן כוחות המשטרה והן המפגינים מסמנים את אנשי התקשורת באופן ישיר.
זה התחיל כבר ביום שישי בבוקר, עם מעצרו החריג של כתב רשת CNN במיניאפוליס עומר חימנז בשידור חי והשחרור המהיר, שהגיע עם התנצלות ממושל מינסוטה טים וולץ, ונמשך בהתקפה של מפגינים בכניסה למטה CNN באטלנטה שעות ספורות מאוחר יותר. גם בסוף השבוע נרשמו מקרים אלימים שבהם שוטרים ירו כדורי גומי וגז מדמיע לעבר עיתונאים או מפגינים שתקפו אנשי תקשורת, כולל אירוע ליד הבית הלבן שבו רדפו מפגינים אחרי צוות של רשת פוקס וקיללו את הערוץ ואת התקשורת הימנית.
חוסר השוויון והאפליה השיטתית נגד הקהילה השחורה בארה”ב הם תופעות ארוכות שנים, שגם בחירתו של הנשיא האפרו־אמריקאי הראשון לא סייעה להרגיע אותן. אולם חלק לא מבוטל מהאחריות לתוקפנות המכוונת נגד כלי התקשורת שאנחנו רואים בימים האחרונים אפשר להטיל על הנשיא דונלד טראמפ, שידוע בעוינות שלו כלפי מרבית כלי התקשורת בארה”ב ובהצהרות שלו כי “התקשורת היא אויבת העם”.
פעמים רבות הועלה החשש כי אמירותיו של טראמפ יעודדו פגיעה בעיתונאים, שהם אחד היסודות החשובים ביותר של חברה דמוקרטית, בייחוד בארה”ב, שאמורה להיות הדמוקרטיה המובילה בעולם. כעת נראה כי “רוח המפקד העליון” שורה על אנשי המשטרה ועל המפגינים, שחשים שטראמפ נתן להם את ההצדקה לפגוע באנשי התקשורת בלי חשבון.
בינתיים זה הסתיים בפציעות קלות עד בינוניות, אולם אי אפשר להיות בטוחים שכך יהיה גם בהמשך. האם טראמפ יתערב לטובתם של אנשי התקשורת ויקרא להימנע מפגיעה בהם? אם להסתמך על אמירותיו בעבר ועל העידוד שהוא מעניק בימים האחרונים ליד התקיפה של כוחות הביטחון, לא נהיה מופתעים אם התשובה לכך תהיה שלילית.