לפני כמה ימים נתקלתי בציוץ של שלמה פילבר. אינני יודע לאוזני מי כוונו הדברים. הפנייה הפורמלית הייתה לראשי מועצת יש”ע, שלטענתו אינם מבינים במדיניות גלובלית ובגיאו־פוליטיקה; מה שגרם לו להאיץ בהם לאמץ את “החלת הריבונות”, שכן היא משולה בעיניו לא פחות לביטול העבדות, בזמנו, בחלק מהמדינות בארצות הברית או למתן זכות בחירה לנשים בחלק מהמדינות בעולם.
אינני רוצה להתייחס כמובן לטיב הנימוקים, למרות בלבול המושגים העולה מהם, מחשש שאכשל חלילה בלשוני ואפגע ביכולותיו האינטלקטואליות של “עד הזהב” בתיק 4000, אבל נדמה לי שיש כמותם לא מעט ברשתות החברתיות.
ודוק: לא מדובר ב”כדור שלג”, כהגדרתו של המצייץ, שאי אפשר יהיה לעצור בעדו; כלומר, שהסיפוח החלקי יהפוך עם השנים לסיפוח מלא. העולם כולו לא יעמוד משתאה לנוכח התחכום הישראלי כביכול. מקבלים רק את הגזרים שבתוכנית של נשיא ארצות הברית ודוחים את המקלות. זה לא יקרה וזה גם לא יכול לקרות. המפה המשורטטת כעת, בתיאום עם האמריקאים, היא המפה שאותה יאמץ כל העולם, ודווקא יישומה עלול להפוך לכדור שלג שידרדר את כולנו למרגלות ההר.
למעשה זו קובעת את גבולותיה של המדינה שתקום ממערב לירדן ומקבעת בפועל את הסכמתנו להקמתה. היא משאירה יישובים רבים בתחומי המדינה הפלסטינית העתידית; כמו גם כבישים מרכזיים ואזורי שליטה רבים על שפלת החוף. מספרים לי שאם המפה לא תשונה, ייאלצו תושבי גוש עציון לנסוע לירושלים דרך קריית גת; וזאת רק דוגמה אחת לאבסורדים שיש במפה.
אי אפשר יהיה לברוח מהמפה הזאת. הפלסטינים יוכלו להקים בשטח המתוחם במפה את מדינתם, ולהמשיך משם הלאה. כל תנאי הסף שנקבעו במתווה של הנשיא האמריקאי ייזרקו לפח. הפלסטינים פשוט יעשו את מה שאנחנו מבקשים לעשות עתה; ולא תהיה אפילו מדינה אחת בעולם שתשאל אותם "ומה עם תנאי הסף?".
“המדינה” הזאת תתקבל לארגון האומות המאוחדות למחרת הקמתה וצה”ל לא יוכל להיכנס לתחומיה. זאת תהיה חצייה אסורה של גבול בינלאומי. אפילו האמריקאים לא יוכלו להשלים עם פלישה לשכם או לג’נין או לרמאללה, גם אם מישהו ישגר משם טילים לעבר גוש דן. ישראל תישאר שבויה, כמו מול רצועת עזה, בידי ארגוני הטרור שיצוצו שם.
שלום לא ייכון עם המדינה שתקום בלב ארץ ישראל. גם פירוז לא יהיה שם. היא תהיה כמו עצם בגרונה של ישראל. לא להקיא ולא לבלוע. ושלא יהיה לאף אחד ספק: הערבים המתגוררים בתחומי המדינה היהודית, הטוענים שהם חלק מהעם הפלסטיני, יבקשו בשלב מסוים “להתאחד” עם המדינה הנמצאת לא רחוק מבתיהם במשולש, בוואדי ערה, בנגב או בגליל.
זה כבר קרה במקומות אחרים בעולם. שלא לדבר על מיליוני “פליטים” שיבקשו להגיע אל המדינה הפלסטינית שזה עתה הוקמה. רבים מהם יתיישבו, ללא ספק, על גבולותיה המזרחיים של ישראל; מביטים מערבה אל המקומות שאותם נטשו אבותיהם ב־1948. הרצון לכרסם במדינה היהודית יתגבר כל העת, ובסופו של דבר נקבל “שתי מדינות”. האחת “פלסטינית” והאחרת – מדינת “כל אזרחיה”.
משהו ממש עקום מתרחש לנגד עינינו. ההנחה שהפלסטינים שוב יחמיצו הזדמנות לנהוג בחוכמה עלולה שלא להתממש. הם הרבה יותר מתוחכמים. הם קובעים עובדות בשטח כמו שהיהודים נהגו בעבר הרחוק, תוך ניצול הרפיון שלנו. מה שקורה בנגב, למשל, צריך לעורר דאגה של ממש. ואם תקום מדינה פלסטינית שתחובר לרצועת עזה ב”מעבר בטוח”, כשלא רחוק משם יהיו השטחים הריבוניים שישראל ויתרה עליהם לטובת המדינה הפלסטינית, החזרה ל”גבולות החלוקה” של שנת 1947 תהיה קרובה מתמיד. יש לעצור את הטירוף הזה.