בעבודה סיזיפית אך מתמדת, פועל נשיא מצרים א־סיסי לשנות את התדמית השלילית שיש לישראל במצרים. א־סיסי כנראה בחר מחנה לאור התנאים הגיאופוליטיים במזרח התיכון. החתירה להגמוניה של ארדואן הטורקי, שהרחיקה עד ללוב בנוסף לסוריה כדי לממש את חלומותיו העותמאניים, האיום האיראני המוחשי, הטרור הג’יהאדיסטי שעדיין מכה במצרים, המתיחות עם חמאס והתסבוכת בלוב השכנה, לא הותירו לא־סיסי אלא לחשב מסלול ולבחור במחנה האמריקאי. במחנה זה נמצאת גם ישראל.

בשנים האחרונות, דבריו ומעשיו של א־סיסי מלמדים על מאמץ מצדו כדי להקטין את העוינות לישראל ולהבליט את היתרונות שביחסים הטובים עמה. כך באחת מהצהרותיו ב־2016 אמר הנשיא המצרי: “לא נאפשר שאדמת מצרים תהווה כר לתקוף את ישראל”. בנוסף, כמה פעמים פנה א־סיסי לפלסטינים מעל בימת האו”ם וביקש מהם ללמוד מהשלום עם ישראל שהיטיב עם מצרים כדי שגם הם ילכו באותה הדרך.

הנשיא יודע שהנושא הפלסטיני חשוב לציבור המצרי. בראיון לרשת האמריקאית CBS בתוכנית “60 דקות” הודה נשיא מצרים שיש תיאום מלא עם ישראל ולא אחת מצרים עוברת לצד הישראלי במלחמתה בטרור, והכל בהסכמת ירושלים. א־סיסי גם שינה את הקוריקולום בספרי הלימוד. אין יותר ישראל הפושעת. יש שבחים לשלום איתה. אין אזכור לצלאח א־דין, משחרר ירושלים. גם תיאור המלחמות בישראל הצטמצם למינימום. ולבסוף הוקטן משמעותית תפקידו של הנשיא מובארק במלחמות נגד ישראל.

עבד אל-פתח א-סיסי, בנימין נתניהו. צילום: אבי אוחיון, לע
עבד אל-פתח א-סיסי, בנימין נתניהו. צילום: אבי אוחיון, לע

על אף המאמצים הללו, והקשר השוטף בין ירושלים לקהיר, נראה ששינוי גישתו של א־סיסי לא מחלחל עמוק בינתיים. האגודות המקצועיות נותרו עוינות לישראל. התקשורת, אומנם קצת פחות מקודם, ממשיכה בהשמצות. הסוגיה הפלסטינית עדיין בראש ענייניה של קהיר ומעל לכל, טרם חזרו היחסים הבילטרליים למצבם שלפני ההתקפה על השגרירות הישראלית ב־2011 ונטישת הצוות את מצרים. אין בניין לשגרירות, אין ביקורים הדדיים, אין פעילות תרבותית, כלכלית או אחרת.

הקשרים הבילטרליים דורכים במקום. אישור מינויה של השגרירה אורון, אחרי עיכוב ממושך, יסייע בשיפור התדמית וגם בקידום נושאים החשובים לשני הצדדים, וזה עולה בקנה אחד עם מאמציו של א־סיסי.

המצב העדין במזרח התיכון העלול להחמיר עם סיפוח חד־צדדי, עלול להעמיד את א־סיסי בפני דילמה שאולי תעכב את ניסיונותיו לשנות כיוון. עם זאת, מרחב התמרון שלו רחב כי הוא יכול לטעון בנקל שבמעשיו אין נורמליזציה, אלא תרגום של המציאות בשטח. לכן סביר שהוא לא ישבור את הכלים עם ישראל במקרה של סיפוח. תגובה תהיה כי היא מחויבת המציאות, אבל להערכתי היא תהיה מדודה – שוב, בגלל המצב הגיאופוליטי באזור.

במסגרת התיאומים הקיימים בינינו לבין המצרים ועתה שיש לנו שגרירה בקהיר, יש להמשיך ולעודד את מאמצי נשיא מצרים לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב הציבור המצרי. הצלחה בתחום זה תאפשר לנו בעתיד להתקדם לכיוון נורמליזציה. הכלים כדי להגיע לזה הם הדיפלומטיה השקטה שבה משרד החוץ הכי מיומן.