מיוחד למעריב: הגיע הזמן שהפלסטינים יתחילו לאמץ שיטות מאבק אחרות

כאן, במקום מגוריי בקטאר, אני שומע הרבה רמיזות מחברים שקבלת אזרחות ישראלית עדיפה פי כמה מהשאיפה הלאומית הפלסטינית. "לא חסרה לנו עוד מדינה ערבית כושלת", הם רומזים, אולי בצדק

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
אבו מאזן
אבו מאזן | צילום: רויטרס
2
גלריה
הסכמי אוסלו
הסכמי אוסלו | צילום: ראובן קסטרו

אם הנס יקרה והשופטים יאלצו את הממשלה להעניק אזרחות לתושבי הבקעה, העניין יתגלגל כמו כדור שלג עד כדי מדינה דו־לאומית, שתביא קץ לחלום הציוני. ומי יודע? אולי השופטים יחליטו שהסיפוח אינו חוקי מיסודו.

לא מעט סקרים הצביעו על כך שרוב ערביי הגדה מוכנים - ואפילו שואפים - לקבל אזרחות ישראלית. בעיקר על רקע הטלטלה בעולם הערבי. כישלון האביב הערבי הוכיח שאנו לא בשלים לשלטון אזרחי דמוקרטי. המחשבה שרק אישיות צבאית מסוגלת להנהיג מדינה, הולכת ומתחזקת.

ממשלת נתניהו־גנץ יודעת היטב מה המשמעות של הענקת אזרחות לכ־70 אלף פלסטינים בשלב הראשון, ולאן זה יוביל. דמיינו מצב שבכנסת הבא יהיה ייצוג לכפר הערבי פסאייל שבבקעה, ושהח"כ הזה יוביל מהלך להרחבת הסיפוח מעבר לבקעה. הרי לא מפקירים חברים מאחור.

ממשלת ישראל יכולה להתעלם מאזהרות בוגרי הממסד הביטחוני הגורסים שסיפוח הבקעה יחליש את השלטון בירדן, עד קריסה ממש. אבל הענקת אזרחות ישראלית לכ־3 מיליון ערבים הגרים ממערב לנהר היא סיוט עבורה, עד כדי איום קיומי. לא צריך להיות מומחה במדעי מדינה כדי לדעת שנזקי הסיפוח עבור ישראל עולים על התועלת, ולא רק בגלל העלות הכספית שהוערכה לאחרונה ב־52 מיליארד שקל. אבל אם היא תבחר ללכת בדרך הזאת, לפלסטינים יש מה לעשות. הגיע הזמן שגם עבורנו המטרה תקדש את האמצעים, כפי שנאמר על נתניהו כבר ב־1994.

הכותב עובד במדור לענייני ישראל בסוכנות הידיעות הממשלתית של קטאר

תגיות:
קטאר
/
אבו מאזן
/
הרשות הפלסטינית
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף