בפתח ישיבת קבינט הקורונה התייחס ראש הממשלה בנימין נתניהו להדלפות המגיעות לכלי התקשורת השונים, והוסיף כי ״זה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. אני מבקש מכל הגורמים, לרבות היועץ המשפטי לממשלה, לאפשר חקירה יסודית".

ההקלטה וההדלפה של דברי ראש השב״כ נדב ארגמן מהקבינט הינן מעשה חמור ומסוכן. המדליף לא הסתפק בהקלטת הדברים שאמר בסוגיית איכוני השב"כ, אלא העביר את ההקלטות לערוץ 12. העובדה שהיועמ״ש אביחי מנדלבליט לא נדרש לאירוע, וכפי הנראה גם לא יורה על חקירתו - אינה נכונה, ופוגעת בהרתעה הנחוצה במקרים כאלו.

נראה לי שבמקרה הזה מדובר בחקירה קלה יחסית. גם אם משתתפי הדיון הורשו להכניס את הטלפונים הניידים שלהם לישיבה (דבר האסור לרוב בישיבות ממשלה או קבינט), הרי שבדיקה של הטלפונים הייתה מאפשרת לאתר את המדליף.

נדב ארגמן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)נדב ארגמן (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

וכבר היו דברים מעולם. ב־2017, למשל, זימן שון ספייסר, דובר הבית הלבן, את ראשי סגל הבית הלבן ללשכתו, ודרש מהנוכחים להעביר לידיו את הטלפונים הניידים שברשותם כדי לנסות לאתר את המדליף לרשת CNN על מינויו הצפוי של מייק דובק לתפקיד מנהל התקשורת בבית הלבן.
# # #
המושג הדלפה עוסק בהעברת מידע מסווג או פנימי, בחשאי ובאופן בלתי מוסמך, לגורם חיצוני, בדרך כלל לאמצעי התקשורת. מאחורי כל הדלפה עומד מקור שיש לו אינטרס מסוים, פוליטי או אחר. קשה להבין מה היו מניעיו של מדליף דברי ראש השב״כ שהתייחס לאיכוני השירות. העובדה שההדלפה כללה גם את תגובתו של ראש הממשלה, יכולה לכוון לכך שלמישהו מהמשתתפים היה עניין לרמוז על מערכת יחסי העבודה בין השניים.

מן המפורסמות שיחסי ראש הממשלה וארגון מודיעיני חשאי הם תמיד מהתחומים הנפיצים והרגישים ביותר. עמדה תקיפה של ראש שב״כ יכולה לרמז על כך שראש השירות פחות כנוע או לא צייתן כלפי ראש הממשלה שלו הוא כפוף.

במהלך העשורים האחרונים היינו עדים לרוב להדלפות מפורסמות. למשל, הדלפת מסמכי הפנטגון שעסקו במעורבות של ארצות הברית במלחמת וייטנאם בתחילת שנות ה־70 לעיתון ה"ניו יורק טיימס" על ידי עובד הממשל דניאל אלסברג.

בשנות ה־70 התפוצצה גם פרשת ווטרגייט, כשלימים התברר שמדליף המסמכים ומי שזכה לכינוי ״גרון עמוק״ היה סגן ראש ה־FBI. גם אצלנו יצאו הדלפות שזעזעו את אמות הספים. למשל, ההדלפה על חשבון הדולרים של לאה רבין על ידי קצין הביטחון בשגרירות ארצות הברית, שהובילה להתפטרותו של יצחק רבין ז״ל מראשות הממשלה.

ב־1981 הדליף שמעון פרס לבכירי מפלגתו את הכוונה להפציץ את הכור העיראקי, וב־1985 - ההדלפה על קיומו של מבצע משה להעלאת יהודי אתיופיה הפסיקה את העלייה החשאית. ב־2003 הדליפה עורכת הדין ליאורה גלט־ברקוביץ' את פרשת סיריל קרן, פרשת שוחד ושחיתות לכאורה שבה היו מעורבים ראש הממשלה אריאל שרון ובניו.

רשויות האכיפה עושות מאמצים להיאבק בהדלפות, אולם העמדה לדין של מדליפים היא עניין נדיר. העמדתה לדין של עו״ד גלט־ברקוביץ' בפרשת סיריל קרן והרשעתה הן אירוע שאינו קורה באופן תדיר. ישנם אף מקרים שבהם המדינה מעניקה חסינות למדליף, בדרך כלל על מנת לעודד מאבק בשחיתות.

יהיו מי שיטענו שההדלפה של דברי ראש השב"כ במאבק בנגיף הקורונה אינה פוגעת בנושאי ביטחון רגישים ואינה גורמת נזק כלשהו. טעות בידם. הכלים שהשב״כ מפעיל דרך שגרה במאבק בטרור הינם חסויים ורגישים, ויש לעשות הכל על מנת לא לחשוף אותם. גם דעותיו של ראש הארגון בדבר הנחיצות או הדחיפות להפעלתם הינן חסויות. הוצאתן לאור עלולה להיות רעה ומזיקה.
# # #
ככלל, זו חוצפה ועזות מצח להקליט דברים הנאמרים בישיבה סגורה של פורום ממשלתי הדן במצב חירום של מגיפה מתפשטת. מלבד הנזק הביטחוני, הדלפות כאלה עלולות לשים סכר על פיהם של דוברים בפורומים כאלו. אם אדם חושש שדבריו יפורסמו, הוא מאזנם, ממתן אותם ולא תמיד אומר בגלוי את דעתו בנושא.

כשהחליט לא לחקור הדלפות רבות מחקירות ראש הממשלה, אמר מנדלבליט כי יש להביא בחשבון שיקולים הנוגעים לחופש העיתונות, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, שכן אלו הם עקרונות בסיסיים למשטר דמוקרטי, ולכן המדיניות בעניין ההעמדה לדין חייבת להיות זהירה ומצומצמת.

טעות בידו. בכך הוא למעשה משמיט כלי חשוב בשרשרת ההרתעה, הנחוצה למניעת הישנות מקרים כאלה. החתמת משתתפי פורומים סגורים על מסמך סודיות הינה אקט חשוב, אך מתברר כבלתי יעיל ואינו מונע הדלפות. רק עונשים מרתיעים ואכיפה תקיפה יצמצמו את התופעה המדאיגה ויהיו אפקטיביים יותר.

הכותב הינו ראש השב"כ לשעבר ונשיא חברת C.G.i למודיעין עסקי