אתמול בערב, בדרך לביתי, הצטרף אלי למעלית אדם קשיש. הוא לא עטה מסכה ולפני שהספקתי להגיד מילה, דלת המעלית נסגרה. בחנתי אותו כרופא: ברור שיש לו מחלות רקע, בוודאות אי ספיקת לב. בעידן הקורונה זה סיכון חיים ממשי! זה הרגע שבו העלייה בתחלואה - חלק מהמחיר של פתיחת המשק והחזרת מיליון מובטלים לעבודה, מאבדת שליטה וכיוון.
אמרתי לא פעם: תחלואה יומית מתונה של 100-200, אפילו 300 חולים - בעיקר צעירים, היא מחיר סביר להחזרה של המשק והנורמליזציה, גם כשזה היה נראה גם לי מהר מדי ולא מספיק מסודר. ראיתי את המובטלים והעסקים הקורסים ונחרדתי מהנזק שנגרם וימשיך להיגרם.
נשק יום הדין של סגר נרחב אינו פתרון למשבר הקורונה. גם סגרים מקומיים הם "פתרון" שאני מסופק אם הוא ישים ואפקטיבי. אז איך כן פותרים את משבר הקורונה? ארבעה כיוונים נדרשים עכשיו לביצוע מיידי:
הבוקר, יום שישי, אני בדרך לאיכילוב, לנהל את מטה הקורונה, לפתוח את מחלקת הקורונה השנייה, לפתוח מחלקה פנימית שחוזרת מבידוד בסוף השבוע ולטפל במקביל בכל אירועי היום של השרות הרפואי הרגיל. אנחנו באיכילוב נמשיך לעשות את תפקידנו בצורה הטובה ביותר, גם באירוע הזה, במתינות ובשיקול דעת.
התרעות פיקוד העורף