1.

שלוש הרקטות שנורו לעבר ישראל מרצועת עזה בתחילת השבוע עוררו מחדש את הדיון סביב השאלה אם חמאס מנסה שוב ליצור הסלמה. רק תשעה ימים לפני כן נורתה רקטה מעזה, והמעשה יוחס ל"פלגים סוררים". אף שחמאס לא היה אחראי לירי ביום ראשון, בצד הישראלי תקפו מטרות של הארגון, כאלה שהיה ברור מראש שלא יהיו מאוישות, והאירוע הסתיים ללא נפגעים בשני הצדדים.

התשובה לשאלת המוטיבציה של חמאס ברורה למדי לגורמים בעזה ובישראל: חמאס אינו מעוניין בשום סוג של הסלמה, בוודאי לא בתקופה שכזו, כאשר הקורונה והכלכלה מטרידות את האזרחים הישראלים והפלסטינים יותר מכל דבר אחר. גם בראשון נשמעה שוב ההערכה שמי שאחראים לירי של הרקטות הינם "ארגונים סוררים", אותו מונח ערטילאי, מסתורי, שיכול להכיל בתוכו ערב רב של קבוצות עזתיות, החל מאסלאמיסטים קיצוניים נוסח הג'יהאד הסלפי, דרך "ועדות ההתנגדות העממית" או אפילו קבוצה כזו או אחרת בג'יהאד האסלאמי.

ואם אכן אלה פני הדברים וחמאס לא רק שלא מאפשר בקריצת עין את השיגורים אלא גם מתנגד להם, הייתכן שהארגון - השליט הכל יכול בעזה - אינו מצליח להשתלט על הרצועה? ההסבר הזה נשמע הגיוני יותר לעת עתה, בטח כאשר מביאים בחשבון את המחיר שחמאס אינו רוצה לשלם כנגד עימות של ממש מול פלג כזה או אחר - בוודאי כשמדובר בג'יהאד האסלאמי, שיוכל לאתגר אותו צבאית ואולי אפילו ציבורית.

לא ניתן לפסול על הסף את האפשרות שהירי האחרון בוצע על ידי קבוצה שנתמכת על ידי גורמים חיצוניים כגון איראן, שמעודדת אותה לבצע ירי לעבר ישראל בעיקר כדי לגרום לה לשלם מחיר על אירועים מסתוריים שהתרחשו בשבועות האחרונים באיראן ויוחסו לישראל.

דוגמה לפעילות בנוסח זה קיבלנו בעבר בפעולותיו של בהא אבו אל־עטא (באבו), שבתפקידו הרשמי היה מפקד החטיבה הצפונית של הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. בכובעו הפחות רשמי, אבו אל־עטא היה עושה הצרות הסדרתי של הג'יהאד, שביצע לא פעם שיגורי רקטות כדי להביך את הנהגת חמאס, ובתמורה זכה גם לסיוע כלכלי מחו"ל. העדות לכך הייתה שבאותו יום שבו חוסל אבו אל־עטא, ב־12 בנובמבר 2019, ניסתה ישראל - על פי פרסומים זרים - גם לחסל בסוריה את אכרם אל־עג'ורי, הבוס של אבו אל־עטא במובנים מסוימים, והאיש שמקבל את הכסף מאיראן במסגרת כובעו כ"מפקד הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי".

פעילי חמאס ברצועת עזה. צילום: SAID KHATIB/AFP,gettyimagesפעילי חמאס ברצועת עזה. צילום: SAID KHATIB/AFP,gettyimages


הירי האחרון מעזה מעורר שוב את החשש כי המצב הכלכלי ברצועה ישפיע על המישור הביטחוני ואולי אף יוביל להסלמה, אף שחמאס אינו מעוניין בכך, לפחות בשלב זה.

רק בשבוע החולף נרשמו בעזה ארבעה מקרי התאבדות. כולם של צעירים, בשנות ה־20 וה־30 לחייהם, שעשו זאת על רקע המצב הכלכלי. בסך הכל 14 מקרי התאבדות מאז תחילת השנה. ע', תושב העיר עזה, מסביר זאת במילים פשוטות: "המצב פה חרא. אפילו יחסית לחרא שתמיד יש כאן". לדבריו, סגירת מעברי הגבול בין עזה לעולם החיצון בשל הקורונה, ובמקביל הקיצוץ בתשלום המשכורות של פקידי הרשות וחמאס, יוצרים מציאות בלתי נתפסת ברצועה. בתחילת החודש קיבלו סוף־סוף כמה עשרות אלפי פקידי הרשות משכורת חלקית - כ־40% מהשכר. במקביל, לפקידי חמאס שולמו כ־60% משכרם. וזה עוד בחודש מוצלח יחסית שבכלל יש משכורת.

במקביל כמובן מתמודדת הרצועה עם הסגר הפנימי שהטיל חמאס בשל הקורונה. זה כמה חודשים שהפעילות במרחב הציבורי מוגבלת מאוד והכלכלה נפגעת בהתאם. ומכאן שקשה להגדיר את מספר ההתאבדויות הגבוה יחסית כהפתעה רבתי.

ואולי את ההסבר לעלייה במספר ההתאבדויות אפשר למצוא במקום אחר: בשנים עברו הוביל חמאס את ההפגנות על הגדר. אלפי עזתים הגיעו בכל יום שישי להפגנות הללו תוך סיכון חיים גבוה. עשרות נהרגו ומאות נפצעו. במקביל נרשמה ירידה של ממש במספר מקרי ההתאבדות.

כלומר, ההפגנות על הגדר היו כלי להוצאת קיטור בקרב הצעירים הפלסטינים המיואשים, ובמקרים מסוימים אפילו לפעולות אובדניות. אלא שאז אותם "מתאבדים" זכו מיד לתואר "שהידים", ומשפחתם זכתה לסיוע כלכלי מחמאס. הצעירים שנהרגו מאש צה"ל אפילו הפכו לגיבורים בקרב חבריהם. ואילו אותם אלה שהתאבדו בששת החודשים הראשונים של 2020 אינם נתפסים כגיבורים בחברה שמקדשת אולי את מות הקדושים, אך בוודאי שלא את ההתאבדות.

ברצועה פועל מערך רווחה וסיוע, כולל נפשי. אלא שהטיפול הנפשי אינו זוכה לעדנה ולשגשוג שענף הפסיכולוגיה זוכה לו בישראל. בכל זאת, בעיות נפשיות נחשבות עדיין טאבו בחברה מסורתית דתית.

עוד אמצעי המשמש לבריחה בקרב צעירי עזה בימים אלה הוא גלולת פלא הנקראת קפטגון, שזכתה בעבר לתואר "האקסטזי של העניים". הכדור שימש בעבר לטיפול בהפרעות קשב בילדים אך בגלל ההשפעה הממכרת שלו הופסק השימוש בו, והוא הפך לסם פופולרי בקרב פעילים של ארגוני טרור. זהו סם ממריץ, שגורם לערנות ולאופוריה ומעלים תחושת רעב ועייפות. בחודשים האחרונים נתפסו במעברי הגבול ניצנה וכרם שלום כמה משלוחים, שמקורם לרוב מטורקיה ויועדו לרצועה. תחילה עלה חשש שמדובר בסם המיועד לפעילי טרור, אך בהמשך התברר כי זהו סם פופולרי מאוד בקרב צעירים ברצועה בכלל.

ענייני הקורונה האחרונים מקשים עוד יותר על המצב ברצועה כמובן, אף על פי שנדמה שעזה היא אחד המקומות הבטוחים ביותר בעולם - 11 חולים בלבד בימים אלה ברצועה. אך הצעדים שהטיל חמאס בראשות יחיא סנוואר היו דרמטיים וקשים. ראשית נסגרו המעברים רפיח וארז לתנועת עוברים ושבים. אלה המעטים שבכל זאת מצליחים לחזור לרצועה מחויבים בבידוד.

ערב הקורונה נרשמה התעוררות כלכלית מסוימת לנוכח הצעדים שעשתה ישראל כדי להקל את המצב שם וכדי לשמר את הפסקת האש - דיג למרחב של 15 מייל ימי, הכנסה של סחורות דו־שימושיות שבעבר נמנעה כניסתם לרצועה, מתן אישור לייצוא סחורות כמו רהיטים, חקלאות, טקסטיל ועוד, וכמובן כניסה של אלפי עזתים לעבודה בישראל בתואנה שמדובר ב"סוחרים" או באנשי עסקים, על אף שמדובר בפועלים לכל דבר. השמועה בעזה דיברה על כך שכולם רוצים לצאת לעבודה בישראל, אפילו שוטרים של חמאס שהיו מוכנים לפשוט את מדיהם ולהפוך להיות פועלים לכל דבר, עבור המשכורת הסבירה יחסית שיכלו להשתכר בישראל.

מהומות בעזה (ארכיון). צילום: רויטרסמהומות בעזה (ארכיון). צילום: רויטרס

אך כעת הכנסת הפועלים/סוחרים נעצרה. באומדן גס, מדובר בהכנסה ממוצעת של 25 מיליון שקל בחודש לכלכלת עזה. לכאורה טיפה בים. אך כאשר אין ים ואין מים אפילו טיפה מורגשת היטב.

וכך, שיעור האבטלה שוב עולה: 45.5% ברבעון הראשון של 2020 בהשוואה ל־42.7% ברבעון האחרון של 2019. וגם אלה שעובדים בעזה לא בדיוק זוכים לרווחה ועדנה: השכר היומי הממוצע ברצועה עומד היום על 60 שקל בלבד. כלומר משכורת ממוצעת של כ־1,500 שקלים בחודש. ואלה כאמור, בני המזל.

ועדיין, חמאס ובעיקר סנוואר ממשיכים לנווט את הספינה הנקראת עזה וחמאס בזהירות רבה. סנוואר, בעבר מראשי הקיצוניים בארגון, הוא המנהיג הכל יכול של חמאס בעזה - צבאית ואזרחית. המשרה החדשה, או כמאמר הקלישאה המפורסמת "דברים שרואים מכאן", הפכה אותו לאדם אחראי, שקול, שנזהר מאוד מלגרור את הארגון ואת הציבור העזתי להרפתקאות.

גורם ישראלי שעוקב אחריו מקרוב אומר כי האיש מבין את גודל האחריות שעל כתפיו. "הוא צריך לטפל בפינוי הזבל של הרצועה, במערכת החינוך, הבריאות, באבטלה, בעוני. לא בטוח שחמאס היה עושה את ההפיכה לפני 13 שנים אם היה יודע מה המחיר שכרוך בכך". ואכן סנוואר, שבעוד כמה חודשים יתמודד בבחירות ללשכה המדינית של הארגון, מצליח לשמר את השקט ברצועה ולתמרן את היחסים הסבוכים שיש לו מול ישראל. "שונאים, סיפור אהבה". חייו של האיש שמתעב כל כך את ישראל, ניצלו בעבר בזכות צוות רופאים ישראלי שידע לאתר גידול שהתגלה בראשו ולטפל בו.

ונדמה שסנוואר מבין היטב שלסבב נוסף של לחימה יהיה מחיר קשה מאוד מול הקהילה הבינלאומית, שעלולה להפסיק את תמיכתה ברצועה, ובמקביל לא יוביל לשום מציאות חדשה מול ישראל. מה שהיה הוא שיהיה, בוודאי לנוכח ההקלות שישראל מוכנה לעשות והסכמתה להכניס את הכסף הקטארי בכל חודש בחודשו לרצועה.

2.

בינתיים, מערבה מעזה לחופי המזרח התיכון, בלוב, מתחוללת לה אחת המלחמות המשמעותיות ביותר שידע האזור, והכל מתחת לרדאר התקשורתי העולמי. הכותרת של המלחמה הזו: טורקיה של ארדואן מבקשת להפוך בכל מחיר למעצמת־על אזורית.

לנגד עינינו המשתאות קם לו יורש לנפוליאון בונפרטה ושמו ארדואן. האיש אינו נעצר בפעולות צבאיות בצפון עיראק או בהשתלטות על אזורים נרחבים בצפון סוריה, תוך לחימה בלתי פוסקת בכורדים ואפילו בצבא סוריה. הוא שולח זרועות ארוכות ללוב ומנהל שם מלחמה מול קואליציה ערבית־רוסית מרשימה בלי למצמץ. במקביל מקימה לה טורקיה בסיסים באזור באב אל־מנדב, לא הרחק מתימן, תוך שהיא פועלת בתיאום עם המורדים החות'ים, ואפילו באי אל מול חופי סודן.

אנקרה משתלטת על מים טריטוריאליים במסגרת ריב גבולות ישן נושן שלה מול יוון וקפריסין, ומאיימת להציף את אירופה בפליטי מלחמת האזרחים בסוריה שעדיין יושבים בתחומה. ארדואן ביקר לא מכבר בקטאר, שם הוא מחזיק בבסיס ימי ובכוח צבאי יבשתי כדי להוכיח לסעודים (בעיקר) שהוא אינו חושש להתעמת גם איתם.

רג'פ טאיפ ארדואן. צילום: רויטרסרג'פ טאיפ ארדואן. צילום: רויטרס

אך הפעילות בלוב היא ללא ספק גולת הכותרת של שאיפות ההתרחבות של אנקרה בעידן ארדואן והאחים המוסלמים. זה כמה חודשים שטורקיה מפעילה כוחות צבאיים לא רשמיים יבשתיים, ובעיקר טייסות של מל"טים ומזל"טים, כדי לסייע לממשלת "ההסכמה הלאומית" בטריפולי, הנחשבת לפרו־אסלאמיסטית ונתמכת על ידי האחים המוסלמים. הטורקים שלחו ללוב כמה אלפי לוחמים של מיליציות מוסלמיות, שלקחו חלק בלחימה נגד ממשלת סוריה בצפון המדינה, והעבירו אותם ללוב כדי לסייע לממשלה הפרו־אחים מוסלמים. זאת לאחר שהכוח היריב, "הצבא הלאומי הלובי" של הגנרל ח'ליפה חפתר איים לכבוש את טריפולי.

ח'פתר, נזכיר, זוכה לסיוע צמוד של רוסיה של פוטין - לא פחות, מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות. ארדואן לא רק שלא היסס לצעוד לתוך גוב האריות הזה אלא שאנשיו אף הצליחו ליצור תפנית של ממש בלחימה בלוב, ואף לסייע בכיבוש שדה תעופה משמעותי שהיה בשליטת אנשיו של ח'פתר, ועוד ערים ואזורים. אולם התקיפות הטורקיות הביאו לפגיעה בציוד רוסי בשטח ואולי אף בכוח אדם בקרב אותם שכירי חרב רוסים שנשלחו ללוב במסגרת "כוח ווגנר". בשבוע שעבר אף ביקר שר ההגנה הטורקי בטריפולי בעיקר כדי להוכיח את נחישות אנקרה במערכה הלובית.

ביום ראשון השבוע כבר הגיעה תגובה ספק רוסית ספק אחרת, כאשר מטוסים לא מזוהים, שייתכן שהם שייכים לחיל אוויר אירופי או ערבי, תקפו את שדה התעופה אל־ווטיה, המשמש את הצבא הטורקי בלוב, כמסר מאוד חד וברור למה שארדואן עלול להתמודד איתו אם ימשיך במגמת ההתפשטות שלו.

ואולי הפעולה האחרונה של ארדואן, הנוגעת בכלל לאחד המוזיאונים המפורסמים בעולם, תהיה בגדר "ההשתנה מהמקפצה" גם עבור הדיקטטור מאנקרה. בימים אלה מתנהל בבית משפט בטורקיה דיון סביב דרישתו של ארדואן להפוך את מוזיאון האיה סופיה באיסטנבול למסגד. מדובר באחד האתרים הידועים בעולם, בעיקר הנוצרי. בעבר כבר הפכה אותו האימפריה העות'מאנית למסגד ובימי אטאטורק שונה המעמד של המקום למוזיאון. כעת ארדואן רוצה להפוך את איה סופיה שוב למסגד, ומעורר זעם בכל רחבי העולם הנוצרי. המשך יבוא.