משועבדים לגרף: אני יודע להעיד רק על עצמי, לא על אחרים, אבל אני בטוח שאני לא מיוחד - אני עוקב באדיקות אחרי סטטיסטיקות הקורונה היומיות. בודק גם, מיוזמתי. קורא בקפידה, עוקב אחרי הרובריקות השונות שמשתנות: כמה חולים קשים? כמה מאושפזים? מי העיר המובילה בהדבקה? איפה הכי בטוח?
אני בטוח שאני לא לבד בזה. הסטטיסטיקה הזו היא דבר מופלא. תחום יחיד במינו בכל המדעים - שמכיל בתוכו את כל מה שקרה, כל מה שיקרה, כל מה שעשוי לקרות וכל מה שאין סיכוי שיקרה באף עולם. ההשלכה האנושית הטבעית מתבקשת - בוא נשעבד את המדע לטובת אובססיית השליטה הטבועה בנו. חובה שנהיה במעקב, בבקרה אחרי דבר כל כך בלתי נראה - כמו, אפעס, נגיף.
האמת הקשוחה על סטטיסטיקה, בדיוק כמו על כל תחום בעולם המדעים - שהוא אדיש לתחושת העליונות של האדם. הוא מתפקד לכשעצמו. הגרפים לא יודעים שעוקבים אחריהם, והמספרים לא יודעים שהם "בעלייה", או "בירידה". את הפרשנויות האלה סיפרנו לעצמנו. ומעבר לצורך הבלתי נשלט שלנו לעקוב אחרי כל פסע במירוץ ההשתלטות על הקורונה - טרם מצאתי הסבר משכנע ללמה אנו מקבלים את המספרים האלה כל יום?
בחודשים הראשונים למגיפה, לא הייתי פוצה פה בעניין. הנושא היה חדש, הסקרנות הטבעית פיעמה בליבות הציבור - שרק רצה לדעת מה פשר ההתרחשויות המשונות בעולם. אבל כמעט חצי שנה לתוך "שגרת הקורונה" - מה אכפת לי כמה אנשים נדבקו בכל יום? ומה אכפת לי מאיפה הם? ברור, ברור למה אמור להיות לי אכפת, ואם לא לי - אז למישהו אחר. אבל לא כל יום.
לא רק שיעבדנו את הסטטיסטיקה כדי שתשרת את הצורך שלנו לשליטה, אלא על הדרך, שיעבדנו את עצמנו למעקב הבלתי פוסק אחרי מידע שלא עוזר לנו. הרבה פעמים אני תוהה, תוך הסתכלות על נתוני האשפוז, אם אני כבר יודע כמה אנשים מאושפזים באיזה מצב, ובאיזה בית חולים, ומאיפה הם במקור - הפרט הבא שחסר לי זה רק השם שלהם, ואז בכלל אוכל לסגור מעגל ולהוסיף חולה קורונה ראשון כחבר בפייסבוק.
הרי זה לא יעזור לי לדעת כמה חולי קורונה בדיוק נדבקו, וגם לא באמת עוזר לי לדעת כמה חולים הם קשים, כי עצם הידיעה, לפחות במקרה שלי, גורמת לי לחשוב שיש לי מה לעשות בנושא. אני לא מנסה להוריד מעצמי אחריות לגבי קיום ההנחיות המחמירות של משרד הבריאות, אני פשוט באמת לא מבין למה ריצת האמוק אחרי הכמות המדויקת של הנדבקים היא חלק מרכזי מהיום שלי. יותר מזה: כשמשרד הבריאות מאחר בפרסום הנתונים - הוא ננזף בהודעות ה"פוש" של מערכות החדשות - לדוג' "באיחור שני השבוע...", "שוב מתעכבים" וכו'.
הצורך בשקיפות מצד משרד הבריאות הוא הכרחי ומובן, וכך גם הצורך לקבל עדכונים לגבי מצב התחלואה, ובעצם, על כל דבר שאפשר לעקוב אחריו ולכמת אותו. אין בעיה שהמידע יהיה קיים וחשוף לכל. אבל פשוט שם - רחוק. הרי, אם יש עלייה, מדוע לא להסתפק בדיווחי חדשות על "עלייה?", ואם יש ירידה, למה לא להסתפק ב"ירידה"? אבל נדמה שזה כל הסיפור סביב תקופת הקורונה - מלחמת סיפורים סביב גרף אחד אדיש.