אני בטוח שאני לא לבד בזה. הסטטיסטיקה הזו היא דבר מופלא. תחום יחיד במינו בכל המדעים - שמכיל בתוכו את כל מה שקרה, כל מה שיקרה, כל מה שעשוי לקרות וכל מה שאין סיכוי שיקרה באף עולם. ההשלכה האנושית הטבעית מתבקשת - בוא נשעבד את המדע לטובת אובססיית השליטה הטבועה בנו. חובה שנהיה במעקב, בבקרה אחרי דבר כל כך בלתי נראה - כמו, אפעס, נגיף.
בחודשים הראשונים למגיפה, לא הייתי פוצה פה בעניין. הנושא היה חדש, הסקרנות הטבעית פיעמה בליבות הציבור - שרק רצה לדעת מה פשר ההתרחשויות המשונות בעולם. אבל כמעט חצי שנה לתוך "שגרת הקורונה" - מה אכפת לי כמה אנשים נדבקו בכל יום? ומה אכפת לי מאיפה הם? ברור, ברור למה אמור להיות לי אכפת, ואם לא לי - אז למישהו אחר. אבל לא כל יום.
הרי זה לא יעזור לי לדעת כמה חולי קורונה בדיוק נדבקו, וגם לא באמת עוזר לי לדעת כמה חולים הם קשים, כי עצם הידיעה, לפחות במקרה שלי, גורמת לי לחשוב שיש לי מה לעשות בנושא. אני לא מנסה להוריד מעצמי אחריות לגבי קיום ההנחיות המחמירות של משרד הבריאות, אני פשוט באמת לא מבין למה ריצת האמוק אחרי הכמות המדויקת של הנדבקים היא חלק מרכזי מהיום שלי. יותר מזה: כשמשרד הבריאות מאחר בפרסום הנתונים - הוא ננזף בהודעות ה"פוש" של מערכות החדשות - לדוג' "באיחור שני השבוע...", "שוב מתעכבים" וכו'.
הצורך בשקיפות מצד משרד הבריאות הוא הכרחי ומובן, וכך גם הצורך לקבל עדכונים לגבי מצב התחלואה, ובעצם, על כל דבר שאפשר לעקוב אחריו ולכמת אותו. אין בעיה שהמידע יהיה קיים וחשוף לכל. אבל פשוט שם - רחוק. הרי, אם יש עלייה, מדוע לא להסתפק בדיווחי חדשות על "עלייה?", ואם יש ירידה, למה לא להסתפק ב"ירידה"? אבל נדמה שזה כל הסיפור סביב תקופת הקורונה - מלחמת סיפורים סביב גרף אחד אדיש.
התרעות פיקוד העורף