"פשוט נמאס מכל השיט הזה", אמרה בלב כואב אחת המפגינות הצעירות שראיין אילן לוקץ' מחדשות 12 בכתבת מגזין שהכין במסגרת הפגנות מוצאי השבת האחרונים מחוץ לביתו של ראש הממשלה בירושלים. בתוך שאר הדברים החצי-אפויים, ופיזורי הסיסמאות של המוחים, הדבר הזה ספציפית זמזם בטון צורב במיוחד.
למה? כי משהו בי אומר לי שזה המניפסט הפומפוזי שמהדהד בדרמטיות בראשם של רוב חבריה באותו הערב. ואני רק שאלה: מה הכוונה ב"נמאס מכל השיט הזה", שהממשלה עושה, לטענתך?
האמירה הזו, לצד רבות אחרות בסגנון, הן מראה נטולת פילטר לניתוק האמיתי של הצעירים הכועסים. בדומה למחאה החברתית של 2011, זריקת האצבעות המשולשות לעבר מגדל שן בדיוני וגידופי ה"מנותקים" לכל ממלא משרה ציבורית מראה באופן חד משמעי שלא רק "הממשלה" לא למדה דבר ב-12 השנים האחרונות, אלא גם הציבור הגדול שמנסה לאנוס את עלבון הדיקטטורה על התהליכים שהוא מזהה פה.
הרי, על מה הכעס? על מה הפחד מדיקטטורה? על דברים שאינכם מבינים בהם, ואין לכם שום נגיעה אליהם, ברוב הזמן, מבחירה. רוב חבריי בני גילי המפגינים, מביעים זעם בלתי נשלט על דמויות שאודותיהן לא שמעו מילה עד לא מזמן. השתתפותם במשחק ובחיים הפוליטיים בישראל זניחה עד לא קיימת. מתוך עננת הניתוק הזו עולה הזעם על גדותיו, וגם הסיבה שתביא לסיום מחאתם חסרת החשיבות.
הלחץ הציבורי שמנסים הצעירים להעלות הוא סביב נושא מרתיח במיוחד לאיש צעיר המתגורר במרכז הארץ ומתפרנס ממקצוע חופשי: סגרו אותם בבית, נתנו להם קצבאות קטנות ממה שהיו אמורים לקבל, ואורח חייהם ההדוניסטי ברובו נקטע. אין מסיבות (רק לסלב'ס מסויימים), אין צורך בדיג'יי, טכנאי סאונד או אמן קרקס. אין ברים (ואלו שיש עובדים במתכונת מצומצמת), ואין איך להתפרנס. מכעיס, בהחלט.
הפגנה הנושאת על נס את חוסר העקביות וההכרחיות של רוב מגבלות הקורונה היא הגיונית, ולא הייתי אומר עליה מילה. על ההקבלות הלא פחות מטיפשיות לדיקטטורה, הפחד ממעקבי השב"כ, השנאה לנתניהו (ובו זמנית למשטרה, באופן אבסורדי) ולמקורביו, אי אפשר לסלוח. לא מתוך ניסיון להגן חלילה על נתניהו וחבריו הטיפשים, אלא מתוך האיוולת הבלתי נתפסת בה על סמך פוסטים ברשתות החברתיות של מובילי דעת קהל קיצוניים, ליגוני, יש שכבה שלמה של צעירים שסבורים באופן אבסולוטי שפניה של מדינת ישראל לדיקטטורה חשוכה.
אתם לא יודעים על מה אתם מפגינים. אתם מערבבים נושאים. משלטים נגד נתניהו, בעד העצמאיים והעסקים, נגד המשטרה והירצחו הטרגי והמזעזע של איאד אלחאלק, דרך התרעמות על חוק ההסמכה (השוואתו באופן ביזארי לחוק ההסמכה של היטלר בגרמניה של 1933) ועד "נמאס מכל השיט הזה". אתם מנותקים לא פחות מהנגבי, וההפגנות שלכם לא יניבו שום פירות חוץ מהלחץ הציבורי שהוביל את ראש הממשלה לחלק לכם 750 שקל, בדומה לוועדת טרכטנברג המיותרת בסוף המחאה החברתית של 2011.
אף אחד מכם לא היה יכול להצטעק כי "זו דיקטטורה", בעת שהוא מתאם הפגנות עם המשטרה, ומפרסם על כך סטורי באינסטגרם, בפייסבוק, ומאחוריו שורה של עיתונאים חופשיים המהדהדים את המסר, והמשתכרים שכר טוב באחת מכל מערכות העיתון (טוב, כמעט כולן) הארציות.
יש לכם כל זכות להביע את דעתכם, למרות שהיא דלה ורופפת, וטוב שאתם עושים כך. המשיכו כך - רק זכרו, קפצתם לעגלה רתומה לסוסים שלא אתם אילפתם, ואתם במקרה הטוב אספסוף זועם הזועק זעקות שהוא לא מבין. וזה לא שונה כל כך מלהיות ימני "פאשיסט".