לאחר אחת ההפגנות בימים האחרונים מול ביתו של ראש הממשלה בירושלים, שבה נישאו דגלים שחורים, אדומים ואף מה שקרוי "דגל פלשתין" - מן הראוי לציין כי זה חודשים רבים כתבים למיניהם מציינים כי בהפגנות מופיעים נושאי דגלים שחורים. משום מה לא עלה בדעתם של עיתונאים לבדוק את התופעה, לציין מי הם ומאין באו אנשי הדגלים השחורים, ומדוע בחרו לעצמם דווקא דגל כזה שצבעו אופייני בתרבות האירופית במיוחד לטקסי אבל וכסמל למוות.
רק לאחרונה התחילו לקשר בין הדגלים השחורים לבין הפלג האנרכיסטי שבהפגנות, וגם עתה לא ציינו עדיין שיש קשר ישיר בינו ובין האנרכיזם כתנועה פוליטית הדורשת לבטל כל שלטון ומצדדת בביטול המדינה הלאומית ומוסדותיה. תנועה זאת אומנם נעלמה מהתודעה הציבורית לאחר מלחמת העולם השנייה, אך נדמה שכעת חזרה להופיע דווקא אצלנו. מאין באה?
התשובה אולי ניתנה באנציקלופדיה למדעי החברה (הוצאת ספריית הפועלים) המציינת כי "השפעה מסוימת נודעת עדיין בימינו לאנרכיזם בארצות אמריקה הלטינית". שמא משם הגיעו האנרכיסטים שלנו? ואם לא - מאין? הרי זכות הציבור לדעת, ומדוע אמצעי התקשורת לא טורחים במקרה זה לספק מידע? ומדוע ראשי האנרכיסטים שלנו אינם מופיעים בזהותם האמיתית ומסבירים מה עושה הדגל השחור בידיהם? מדוע הם לא מתבקשים להתראיין ולהודיע אם אומנם ברצונם לבטל את המדינה היהודית - ואם אכן זה כך - מדוע פעולתם נושאת אופי כמעט מחתרתי, פרט לאלימות הבוטה שלהם המתעלמת לחלוטין מדעת הציבור כפי שהוכחה בבחירות?
המילה "אנרכיה" היא ביוונית עתיקה, ומשמעותה "בלי שלטון" או "היעדר שלטון". במסגרת "הפעולה הישירה" שהם הטיפו לה במאה ה־19, האנרכיסטים התנקשו בחייהם של אומברטו, מלך איטליה; בקארנו, נשיא צרפת; במקינלי, נשיא ארצות הברית; ובעוד חברי פרלמנט ומוסדות ציבור רבים. הם קיימו ב־1883 ועידה בינלאומית בפיטסבורג, שם קבעו את מצעם ואת דגלם השחור שבא להחליף את הדגל האדום הסוציאליסטי. זהו מקור הדגלים השחורים שלאחרונה מופיעים בהפגנות, וזה אומר שלא נגיף קורונה הוא הסיבה להופעתם, אלא הוא רק משמש להם תירוץ והזדמנות להראות שרצונם לבטל את השלטון הדמוקרטי בכלל, ולבטל את מדינת הלאום היהודי. אחרת מדוע הם מניפים את דגל האנרכיה הבינלאומי, ומה הסיבה למלחמתם נגד "הכיבוש", דהיינו נגד הליך שיבת ציון והקמת המדינה?
מלחמת האזרחים בספרד בשנים 1936־1939 נגרמה לא מעט בגלל התנועה האנרכיסטית שעסקה שם החל מ־1931 בשריפת הכנסיות וברצח כמרים בסיטונות. הלורד תומאס היו, מחבר הספר המונומנטלי על מלחמת האזרחים בספרד, מציין שהתיאורטיקן האנרכיסטי הרוסי באקונין השפיע על האנרכיה הספרדית במשפטו הידוע כי "עולם חדש יקום רק כאשר המלך האחרון ייחנק בעזרת מעיו של הכומר האחרון". אפילו ברוסיה הסובייטית נחשב האנרכיזם ל"תורה קונטרה־מהפכנית, ומנהיגיו נאסרו ונענשו קשות".
לא מזמן ציינו בעיתונות 120 שנה להולדת הסופר אנטואן דה סנט־אקזיפרי, ההומניסט הדגול שנערץ בעולם כולו. בספרו "אדמת אנוש", במהדורתו האמריקאית, הוסיף המחבר פרק אחרון על עלילותיו כמי שהציל כמרים ממוות, והעבירם במטוסו מספרד לצרפת. הוא התגאה בכך, וזה אומר משהו על הבוז שרחש כלפי נושאי הדגלים השחורים, שלהם מסורת של אלימות ללא גבולות. נדמה לי כאמור שמטרתם אינה מיגור הקורונה, אלא כנראה מיגור מדינת הלאום היהודית. גם למוסדות הביטחון יש תפקיד - למנוע את השנאה הגועשת שמפיצים הדגלים השחורים בהקשרם ההיסטורי, כי מי שאינו לומד מן ההיסטוריה, נדון לחיותה מחדש.