זה לא הפריע, לא עיכב ולא מנע מפרסום בולט של תגובתו להפגנות ולמפגינים נגד ראש הממשלה. הוא קיבל כותרות, אליהן צורף צילום גדול שלו חובש לראשו כיפה שחורה גדולה. הרוצח אמר מה יש לו לומר על אירוע הצובר תאוצה בישראל -ההפגנות בבלפור.
החשיפה התקשורתית שניתנה לרוצח, אברושמי, גילתה התנהגות לא ראויה מצד התקשורת. אפליה. איך זה לא פונים ליגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין? איך זה משאירים רוצח מפורסם כיגאל עמיר בתאו, מבודד, ולא נותנים לו הזדמנות או אפשרות לומר משהו על ההפגנות ועל המפגינים? זה לא יפה. אין ספק שיש לרוצח, יגאל עמיר, מה לומר. יתכן מאוד, שיש לו גם דעה בנוגע לשאלה האם יש לספח חלקים ביהודה ושומרון.
ספיר ניסני, עיתונאית לשעבר, הורשעה בגרימת מוות ברשלנות של אמה. היא לא רוצחת במובן המקובל של המונח, אולם אם כבר נותנים פרסום לרוצח כמו אברושמי, מדוע לא מגיע גם לניסני, עם רזומה של עיתונאית, ראיון תקשורתי והזדמנות לומר את דעתה על ההפגנות או מה דעתה בנוגע לתקציב חד שנתי או דו שנתי?