איחוד האמירויות הערביות היא מהמדינות הנמרצות בעולם במדיניות חוץ פרו־אקטיבית. כיצד קרה שהמדינה, שהכריזה לפני שלוש שנים חרם על שכנתה קטאר והייתה שקועה בלחימה קשה בתימן ועדיין נלחמת בלוב, הפכה לסמל השלום במזרח התיכון?
את כל המהלכים הללו ניתן להסביר בשאיפתה של המדינה להיות משפיעה ומובילה, ובניגוד לשכנותיה הערביות במפרץ, יש לה גם את כל הקלפים והיכולת לעשות זאת. לכולן יש עתודות כלכליות מרשימות, אך ערב הסעודית היא מערכת דתית, מונוצנטרית ומסורבלת מדי; בחריין קטנה מדי; קטאר רדיקלית מדי; וכווית ועומאן ניטרליות מדי. איחוד האמירויות דאגה בכל שלב מאז שנוסדה להציב לעצמה יעדים ולדהור אליהם.
בעשור הקודם התחלפה ההנהגה במרבית האמירויות המרכיבות את הפדרציה, והדור החדש של המנהיגים החל להכתיב מדיניות של הפעלת עוצמה כלפי חוץ – רכה וקשה גם יחד. לצורך כך נדרשה תעוזה ושבירת כללים מסורתיים בחצי האי ערב. כלל אחד כזה היה שמירת הכביסה המלוכלכת בבית. העוינות בין איחוד האמירויות, בחריין וערב הסעודית ובין קטאר נמשכה שנים רבות לפני הנתק המדיני ביניהן, אך מעטות היו ההצהרות שיצאו בנושא כלפי חוץ.
ב־2017 איחוד האמירויות שברה את הכללים כשיצאה באמירות חריפות ועוקצניות כלפי שכנתה קטאר ומיד אחר כך החליטה לסגור את המעבר היבשתי, האווירי והימי של הקטארים אליה. זה היה צעד קיצוני למדי שבישר על שינוי טקטיקה במפרץ כולו. ברקע המהלך איחוד האמירויות הגבירה את מעורבותה בלחימה בתימן ועסקה בהתחמשות בכלי נשק מתקדמים.
לצד המהלכים האגרסיביים הללו, איחוד האמירויות הפעילה גם עוצמה רכה כלפי חוץ על מנת לחזק את השפעתה. היא הייתה הכוח המגשר המרכזי בין אריתריאה ואתיופיה (ולאחר מכן דאגה להניח צינור נפט בין השתיים) ובין כוחות הטליבאן לארצות הברית. היא הייתה מהראשונות להתפייס עם סוריה של אסד עם שוך הלחימה והפעילה מערך הומניטרי עצום של סיוע למדינות העולם הערבי החלשות, כולל לפלסטינים, ולמדינות אחרות בעולם.
כל הצעדים הללו מעידים על רצון עז של המדינה להפוך למעצמה אזורית, ובמידה רבה היא אכן משמשת ככזו בשנים האחרונות. היום רבים מבינים זאת. הסכם הנורמליזציה עם ישראל משמש יתד נוספת ביוזמות העוצמה הרכה של איחוד האמירויות ומשרת את רצונה להתבלט בשטח.
איחוד האמירויות נוסדה לפני כמעט 50 שנה כאוסף של קואליציות שבטיות באזור מדברי, פריפריאלי וקשה למחיה.
התהפוכות שעברה מזכירות את הזינוק של ישראל הצעירה בכל התחומים: התיישבות, מדע וטכנולוגיה, תרבות, ביטחון אזורי, תעשיית חלל, יצירת לובי פוליטי בנקודות מפתח בעולם ועוד.
מדדים גלובליים מקובלים מעידים שהיא המדינה היציבה ביותר במזרח התיכון. כיום היא ממשיכה להתקדם בקצב מהיר, עם מעט מאוד בירוקרטיה והרבה מאוד אמביציה ויכולות, וההסכם שלה עם ישראל מקדם אותה צעד נוסף משולי חצי האי ערב אל מרכז המזרח התיכון.
הכותבת היא חוקרת איחוד האמירויות הערביות. עמיתת מדיניות במכון "מיתווים", וכן עמיתת מחקר בקתדרת חייקין לגיאו־אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה.