אבל האמינו לי, חלק מהקשיים הכי גדולים שלנו כבני אנוש מתחילים במקום שאיבדנו גבול. אני כותב לכם, כי אני פוגש מקרים של אנשים שאיבדו גבול, יום־יום על שולחני. הם פונים אליי בבקשה שאעזור להם לשכוח ולהשכיח את מה שקרה להם. שאמחק את העבר ואתן להם להמשיך לחיות כשהכתמים פחות מציקים. ואני מוחק, לרבים מהם אני מוחק.
וכשהתנגדתם, התנגדות מרה מעצם מהותכם, הם ידעו על מה לא יוותרו לכם. וכשהמשכתם להתנגד - הם סמכו עליכם שבסוף תבחרו נכון. האם בחרתם נכון? החברה מציבה גבולות לחברים בה - הגבולות שמציבה לנו המשטרה כאזרחים. הגבולות שמציבה מערכת משפט מול הפשיעה. האם אתם מבינים את חשיבותם של הגבולות האלה בקיומה של חברה חופשית?
אומר לכם מניסיוני (שלא תמיד מנחם אותי), לפני הכל צריך לעבור הגבול שתציבו אתם לעצמכם. אתם יוצאים לשנת לימודים חדשה, מסתמן כבר עכשיו שהיא תעניק לכם הרבה יותר זמן חסר גבולות. רק אתם תהיו אדונים לגבולות שתציבו במשך שעות ארוכות. מול הנייד שלכם, מול מסכי המחשב, מול החברות שלכם, מול החברים.
אנחנו רוצים שאחרים לא יחצו את הגבולות שלנו. יכבדו את המרחב האישי שלנו. את הזמן שלנו. את הדרך שבה בחרנו לפעול. אנחנו יכולים למתוח את הגבולות שלנו כדי להגיע לשיאים חדשים, אבל אסור, אסור לנו, לעשות את זה על חשבון האחר. מול ניצול, מול אלימות, מול התעללות, מול אכזריות - תקבעו גבול. גבול עבורכם, גבול עבור הסובבים אתכם. אל תעמדו מנגד. אל תיקחו חלק בשתיקה.
אני יודע שלאיש מהעבריינים שיתבררו כמעורבים באונס שהתרחש באילת לא תהיה יכולת למחוק את שאירע. הלוואי ויכולתי למחוק את הימים והלילות השחורים משחור שעוברים על בת גילכם מאז.
התרעות פיקוד העורף