כשאומרים לכם “שגרה”, מה עולה לכם לראש? 1 בספטמבר מתקרב, ויצא לי לחשוב על החזרה לשגרה. לאיזו שגרה אנחנו חוזרים? הדבר שתקופת הקורונה מזכירה הכי פחות זה שגרה קבועה. כולם אומרים “חזרה לשגרה”, אבל לי לא זכורה שגרה של חצאי ימים בישיבה וחצי בזום, לימודים עם מסיכות ומדידת חום כל בוקר. הכל שונה לחלוטין. אז לקרוא לזה שגרה? בעיניי, שגרה יש בכל זמן, בחופש ובתקופת הלימודים. אומנם שגרה שונה, אבל בכל זאת שגרה.

מתחילת שנת הלימודים עד לסופה כולנו נכנסים לניוטרל, קמים מתי שצריך (לפחות רובנו בשאיפה), מכינים שיעורים, לומדים למבחנים, יוצאים לטיולים שמוסד הלימודים מארגן וכו’. הכל רגיל. אבל בחופש, זהו, אין אף אחד שיאמר מה לעשות, אנחנו מקבלים את השליטה, וזה החלק שאני הכי אוהב. אז אני מקבל את הפיקוד. משתדל להכין לו”ז ויוצא איכשהו שאני עמוס ונהנה בחופש יותר מאשר בשגרת הלימודים. זה עומס של כיף, של עשייה והתקדמות, לעומת עומס של מבחנים ועבודות.

כיתה ריקה (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)כיתה ריקה (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

בבית הספר לא שואלים מה מעניין אותך לעשות, יש מקצועות במערכת, ואותם לומדים. את חלקנו הם מעניינים יותר ואת חלקנו פחות. בחלק מהמקומות במקרה הטוב יש חוגים המעשירים את תחומי הידע. אבל חסר לי שגם בשגרת החופש, וגם בשגרת הלימודים, מישהו יביא לי “דף חלק”, בלי הוראות, שבו אוכל לצייר וליצור את הדברים המיוחדים שרק אני יודע, שמדברים אליי באמת. את מה שאני אוהב ואיך שאני אוהב.

בכל זאת, גם בשגרת הלימודים יש דברים טובים, חברים, צחוקים, טיולים מדי פעם ואווירה. אבל תמיד חיפשתי איך אני יכול למצות את עצמי בשגרה, שבכל זאת עיקר עניינה הוא הלימודים. והאמת, זה מאוד מתסכל. לעתים אתה מרגיש חנוק, בלי כוח, “עוד מבחן? עוד משימה? כמה אפשר?”. אני לא עוסק באף אחד מתחומי העניין שלי בלימודים, ומקצועות ריאליים לא באים לי בקלות. זה עלול להיות לעתים קשה. אדם לא יכול להיות שקוע בשגרה שנמדדת על פי ציונים. כשהוא מצליח זה מעולה, אך אדם בלי מעֵבר, בלי עוד תחומי עניין, ברגע שנכשל פעם, ועוד פעם, בלימודים, זה גומר אותו כי אין לו מעֵבר, זה הכל.

בית ספר אילוסטרציה (צילום: עדן דגני)בית ספר אילוסטרציה (צילום: עדן דגני)

לכן חיפשתי “תרופה”, משהו שייתן לי את המעֵבר גם בתקופה שאני כפוף לתוכנית כללית שלא מותאמת אישית. משהו שנותן כוח ואנרגיה. בעקבות זה התחלתי לקחת חלק בתנועת נוער, והמקום הזה נותן לי את הכוח. כך, גם בתקופת שגרה ועומס לימודי אני מקבל “דף חלק” שאני ממלא בדברים שמעניינים אותי באמת, בנוסף לשגרת הלימודים. בזכותו אני יודע שבכל שגרה, מטורפת והזויה ככל שתהיה, יש לי מקום שמכיר אותי באמת, שבו אפשר ליצור, להתנדב, לשנות דברים, לתת מעצמי ולפתח אישיות שהיא הרבה יותר מכישורי למידה, אלא כישורי חיים. שם שום דבר לא נמדד בציון, אין כזה דבר להיכשל. כי בהכל אתה נמדד ביחס לעצמך. כשקשה ורוצים להתאוורר, זה המקום.

כיום אני מדריך בסניף עזרא בכפר גנים, וזה מקום שגם בחופש נתן לי המון הזדמנויות לנסות וללמוד. זה לא תחליף, זאת תוספת, לכל מסגרת ולכל שגרה, שנותנת כוח להתמודד, במיוחד בעת הזו. כל אחד צריך לדאוג שיהיה לו מקום כזה, ואז, לא משנה עד כמה השגרה היא תובענית או מייאשת, יש לך עוד מאגר כוח שמניע אותך קדימה, חזק יותר, בנוי יותר וקשוב יותר. 

הכותב בן 16, עולה לכיתה י"א ומדריך בסניף עזרא בכפר גנים שבפתח תקווה.