את היום הראשון שלי בתיכון אפתח לאחר חופש ששונה מקודמיו; חופש שהתחיל באמצע כיתה ט’, ובמהלכו חזרנו להפוגה קצרה של כחודש במסגרות החינוך. בחודשים הללו שילדי ישראל לא נכחו בבתי הספר, מערכת החינוך הייתה צריכה להתאים את עצמה לסיטואציה ולשנות את הנוסחה רבת השנים שעל פיה התנהלה: מורה, לוח וכיתה. כיום אנו למדים שאין נוסחה אחת ללמד, יש המון דרכים, חלקן טובות וחלקן טובות פחות, אך המשותף לכל הדרכים הללו הינו חוסר היכולת ליצור מגע אנושי בין התלמיד למורה ובין התלמדים עצמם.

במהלך החודשים האחרונים ריחפו סימני שאלה רבים מעל ראשיהם של ילדי ישראל לגבי האופן שבו יפתחו את שנת הלימודים במערכת החינוך, וכיצד תיראה שנת הלימודים שהחלה היום. אך בעוד סימני השאלה האלו היו מונחים על השולחן, אנו, בני הנוער, המשכנו להיפגש זה עם זה במקומות ציבוריים תחת מגבלות הריחוק החברתי.

בית ספר תיכון (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)בית ספר תיכון (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

מציאות חייהם של הילדים ובני הנוער שחוזרים כעת לספסל הלימודים יוצרת התמודדות לא פשוטה: בעוד שעל פי ההנחיות הפורמליות והיבשות אנו נדרשים לעטות מסיכות, לשמור על ריחוק חברתי ולהימנע ממגע, נשאלת השאלה: האם הדבר אפשרי ליישום מצדם של ילדי ישראל?

בשלהי חודש אוגוסט קיים שר החינוך מסיבת עיתונאים, ובמהלכה הציג את המתווה לחזרתם של התלמידים למערכות החינוך. בנאומו התייחס לשלוש נקודות: שמירה על בריאותם של התלמידים, הקניית חינוך והקניית השכלה. ככותרות, הנקודות הללו נשמעות מספקות ודי מובנות, אך כתלמיד, אני חש שהתוכנית הזו מתעלמת מהרצון ואף מהצורך להתמודד עם האתגר החברתי, שהוא לא פחות ערך מהאתגר הלימודי החינוכי. 

תלמידים במערכת החינוך הממלכתי דתי (צילום: נועם רבקין פנטון,פלאש 90)תלמידים במערכת החינוך הממלכתי דתי (צילום: נועם רבקין פנטון,פלאש 90)

אין ספק שכמו כל מערכת במדינת ישראל וברחבי העולם כולו, מערכת החינוך עוברת שינויים שמאלצים אותה להתמודד עם אתגרים ארגוניים ועם דילמות חינוכיות. אך יש דברים שלא ניתן לעבור עליהם לסדר היום: האתגרים החברתיים שניצבים בפנינו ובפניה של החברה הישראלית דורשים היערכות רצינית. יש לומר בקול ברור שלא ניתן להזניח אותם, והם שווי ערך מבחינת חשיבותם להישגיהם הלימודיים של ילדי ישראל.

השנה אתחיל לקחת חלק בפרויקט "מעורבות חברתית" בבית ספרי, לצד חבריי לכיתה. טרם החלטתי כיצד ואיפה אמלא את שעות המחויבות הללו, אך בתקופה זו אינני מסוגל להגדיר את השעות הללו בתור חובה, אלא אך ורק בתור זכות. 

הכותב הוא פרשן פוליטי צעיר, עולה לכיתה י' בישיבת אמ"ית נתיבות דרור באור עקיבא.