הביוגרפיה העיתונאית של קלמן ליבסקינד לא מלמדת על פחדנות או על נטייה לסיקור אוהד, לכן אני בטוח שהוא ביטא בכנות את מחשבותיו והרגשותיו, כשהציע פרישה של ראש הממשלה בנימין נתניהו מהפוליטיקה תמורת ביטול האישומים נגדו.
אבל מעשה מגונה נשאר כזה, גם כשעושים אותו בכנות. וההצעה הזו, קלמן, היא הצעה מגונה. מגונה לדמוקרטיה הישראלית, מגונה כלפי כל אזרח שרוצה לחיות במדינה חופשית.
הרי אם הפתרון הוא סילוק נתניהו מהזירה הפוליטית, אין מנוס מהמסקנה שכהונתו היא הבעיה ולא החשדות שבכתבי האישום. קוראים לזה פרוטקשן. זה בפועל מה שאתה מציע לנו, קלמן. תנו לנו את הראש של ביבי ואנחנו נירגע, נפסיק להשתולל ברחובות ירושלים, נוכל לעסוק ברצינות בקורונה, ולזה אתה קורא פיוס לאומי.
זה הכל חוץ מפיוס. זו כניעה לכוח בלתי מוגבל של מערכת שאיבדה את כל הבלמים. אחרי שנחשפנו לתמליל של אלוביץ' ובנו עם החוקרת ענבר, לפשפשים ולסחיטה הבזויה של ניר חפץ, לחוקר ללא-משוא-פנים אבי ניר-מוזס-רוטנברג, למאמץ המשפטי-אינטלקטואלי של שי ניצן למסד תקדים בתיק 4000, ללקיחת הטלפונים האישיים של עוזרי ראש הממשלה, לאכיפה בררנית, להדלפות האסורות, לטיוחי אלשייך ולהטרדות ריטמן. אחרי כל אלו, נתניהו הוא כבר מזמן לא העניין. נתניהו הטריף אותם וגרם להם להיות להוטים מידי וזהירים פחות.
שתיקה פעמים רבות היא הסכמה ואנחנו שתקנו כל השנים. שתקנו כשרפי רותם צעק בפרשת רשות המיסים, כשחן קוגל סיפר שפרקליט המדינה ביקש ממנו לשנות חוות דעת בתיק רצח, כשהילה גרסטל אולצה לפרוש, כשהיועמ"ש החליט לא לפתוח את כל תיקי רות דוד והרשימה ארוכה, העדפנו לספר לעצמנו שאנחנו חיים בדמוקרטיה מתוקנת, לא נתינים של צלאח א-דין.
ואתה יודע, קלמן, שזה רק קצה הקרחון של אוליגרכיה ששודדת את החירות של אזרחי ישראל, כבר שנים רבות. זו שמחליטה בשבילנו מה סביר או בלתי סביר, מה מידתי ומה לא, מה חוקי ומה לא, וכשהעם צועק במלוא גרונותיהם של מחוקקיו את נוסח החוק, הם נותנים לו פרשנות תכליתית והופכים אותו בשרירות לבם.
היום אנחנו כבר לא נראים מופתעים כשיועץ משפטי מחליט על דעת עצמו למנות את עצמו לפרקליט מדינה, להחריג הפגנות ולסכן את חיי הציבור, או לשקול במלוא כובד הראש וארשת פנים רצינית להודיע על "נבצרות מהותית" למי שנבחר ונתמך על ידי מיליוני אזרחים. האזרחות שלנו כבר מזמן לא מהותית. וזו, קלמן, ציפור הנפש של כל חברה חפצת חיים חופשיים.
לכן, ניקוי האורוות והשחרור מהעריצות הכוחנית הזו שווה לנו את המחירים שאנחנו משלמים ועוד נשלם. אנחנו לא נרפה מנתניהו כי לא נרפה מהרצון שלנו להיות בני אדם חופשיים, ומהדאגה שלנו שישראל תהיה מדינה חופשית.