מי שחושב שלחברה החרדית יש בעיה של הבנת הנהלים של משרד הבריאות טועה ובגדול. אחד ממאפייניה של "חברת הלומדים" החרדית הוא יכולת נדירה של איסוף מידע והפנמתו מגיל צעיר מאוד, הרבה מעבר לדף הגמרא: שיחה בין מנחה לערבית, קווי נייעס, קבוצות וואטסאפ, טוויטר, פייסבוק, עלוני השבת, עיתוני השבת. החרדי קורא הכל וגם את האותיות הקטנות. לפיכך, מתברר מעבר לכל ספק שהבעיה אינה טמונה בהבנת הנחיות משרד הבריאות ובהפנמתן.

אלפים רבים הגיעו השבוע ללווייתו של האדמו"ר מפיטסבורג באשדוד, פחות מ־24 שעות לאחר כניסת כוחות משטרה מאסיביים למאה שערים, ביתר עילית ומרכזים חרדיים אחרים. לבאי הלוויה היה ברור שהם יפגשו את השוטרים, ובנסיבות לא נעימות. סמיכות האירועים מחדדת את התובנה הידועה והחשובה - לציבור החרדי יש יסודות מגזריים החוצים גיל, וחשובים אפילו מהביטחון האישי: לכידות מגזרית בלתי מתפשרת סביב ערכים.

הרשתות החברתיות סערו במוצאי יום כיפור סביב סרטון פיזור הטיש בחסידות ויז'ניץ בבני ברק - אחת משלוש החסידויות החשובות. השוטרים פיזרו אירוע המוני שהתקיים בנוכחות האדמו"ר, אך עם פיזור האירוע האדמו"ר נראה יוצא בזקיפות קומה עם רוח גבית עצומה של חסידיו. כך הסיפור הוא לא קיום האירוע אלא אופן הפיזור. היציאה הזקופה ביטאה את עומק המשבר בין המגזר לרשויות.

עימותים אלימים בין שוטרים לחרדים בהלווית האדמו"ר. צילום: מוטי זילברברג

בקוטב המנוגד לנוהג החסידי נמצאים הרבנים הספרדיים. חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס, הרב דוד יוסף, פרסם במהלך גל התחלואה הראשון סרטון וידיאו שבו הודיע על סגירת השיעורים ונראה כשהוא מתפלל מנחה ביחידות. ובגל השני הקדים הרב להורות על סגירה מוחלטת של בתי הכנסת עוד בטרם הכריזו על כך רבני הציונות הדתית.

כחודש לאחר התפרצות הגל הראשון הלך לעולמו הראשון לציון, הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל, מנגיף הקורונה. את הרב, שהיה קרוב גם לציבור החרדי וגם לציבור הדתי־לאומי, היו מלווים בשגרה מאות אלפים למנוחת עולמים. בפועל, בלוויה נכחו 20 איש בלבד, בהתאם לנהלים.

הפער בהתנהגות בין החרדיות האשכנזית לחרדיות הספרדית טמון בראש ובראשונה באופן תפיסת קהל המטרה. בחרדיות האשכנזית אין עניין בהגדלת קהל המטרה מעבר לניוד פנימי בתוך החסידויות השונות. לא נראה את צעירי חסידות ויז'ניץ או פיטסבורג עומדים בתחנה המרכזית בבאר שבע ומשכנעים עוברים ושבים להצטרף. אין יחסי ציבור לחרדיות האשכנזית ובפרט אין יחסי ציבור לחסידיות. לעומת זאת, החרדיות הספרדית פועלת במנעד שונה. במשפחות מעדות המזרח נפוץ לראות חוזרים בתשובה של דור ההורים החובשים כיפה סרוגה, ואילו הדור הבא כבר חרדי מבטן ומלידה. החרדיות הספרדית, שלא מתוך מקום של יחסי ציבור, מבקשת להתרחב כתוצאה של שיח רציף עם קהל המטרה שלה.

השיח הוא הסיפור שמסביר את התנהגות החרדים במשבר, או אם לדייק - היעדר השיח בגזרה החסידית והתעקשות על השיח בגזרה הספרדית.

ערוצים סגורים

ישראל קיבלה את התפרצות המגיפה בהלם מוחלט, תחושה של איום קיומי ממשי הנמצא מעבר לדלת. החלטתו של שר הבריאות הקודם הרב יעקב ליצמן שלא לעמוד בפרונט ולהותיר את הזירה למנכ"לו הפופולרי משה בר סימן טוב תוכננה מראש. ליצמן הופיע במינימום ההופעות ההכרחי מן הטעם (הצודק מבחינתו) שאם הוא אינו יכול להשפיע על הקהל שלו, הוא יחשק את מעמדו.

עם גיבוש אסטרטגיית היציאה החל ניסיון לבנות ערוצי הידברות עם ראשי השלטון המקומי בערים החרדיות, ובמינון הרבה יותר נמוך גם מול חצרות הרבנים. אך הערוצים הללו היו ערוצי עדכון והסבר להנחיות ולא שיח אמיתי. מה ההבדל בין שיח לעדכון? שיח מתקיים לפני קבלת ההחלטה ועדכון מתקיים אחריה.

מדינת ישראל פספסה - ואולי גם המנהיגות החרדית - את העיתוי שבו ניתן היה לפתוח ערוצי שיח אמיתיים עם חצרות הרבנים. כשהרב עובדיה יוסף זצ"ל היה מבקש או מתבקש לקבוע את עמדתו ביחס לשאלה עם השלכות ציבוריות, הוא היה מזמן לביתו מומחים משני צדי השאלה הנדונה טרם קביעתו. זה ערוץ של שיח. נכון היה לעשות בדיוק את אותו הדבר - אבל הפוך. פרופ' רוני גמזו צריך היה להגיע לבתי הרבנים, כי האינטרס של הפרויקטור הלאומי הוא שיתוף פעולה של המגזרים השונים. הוא חשב כי הסבריו ישפיעו על האדמו"רים והרבנים, אך טעה. היה עליו ללמוד מראש מה נכון לו לומר מולם ולא מה צודק. אילו היה נבנה ערוץ של שיח, ניתן היה לרתום את ההנהגה הרבנית ליצירת הסכמה על מערך ההנחיות המגבילות.

מה שקרה בפועל היה בניית ערוצי עדכון חפוזים, שבהם הציגו לרבנים את חומרת הסכנה והמצב הרפואי. הרבנים והאדמו"רים עמדו מנגד וראו את שהתפתח סביב יצירת שגרת הקורונה - פתיחת מערכת החינוך על אף התנגדות הגורמים הרפואיים, והגמשת התנהגות המשק עד כדי יצירת מציאות שלא ניתן לעמוד בהנחיות. מרגע שבו המותר והאסור הישראלי הפך למטבע עובר לסוחר או אז המותר והאסור החרדי (לוויית אדמו"ר, טיש, תפילה במניין עם קפסולות לא מהודקות) חזר לתפוס את מקומו. במקום לבנות חיבור ערכי לממלכה, היעדר השיח יצר ניתוק אינסטרומנטלי.

נתוני ההדבקה באוכלוסיות החרדיות בימים של בין יום כיפור לסוכות הם של הדבקת עדר. אם מדובר בהחלטה חוצת חסידיות, אזי זהו הפספוס המשמעותי ביותר בגל השני ואחד מהזרזים הבולטים בו.

נקודה למחשבה לסיום: קטעי הווידיאו המתארים את העימותים בין השוטרים לבין החרדים ביישובים השונים משפיעים במקום שקט מאוד. השפעתם משמעותית על "החרדים החדשים", אלו שיצאו לשוק העבודה, פקדו את מערכת ההשכלה הגבוהה והחלו להתגורר באזורים מעורבים. הם אינם המונים. הם רבים כדי להשמיע קול חרדי אחר ביחס לישראליות, והם מעטים כדי לחזור מהר למחנה החרדי ברגע שבו נשמע איום על אורחות חייהם.

הכותב הוא דובר עיריית בית שמש, בעבר יועץ תקשורת ליו"ר ש"ס ודובר ש"ס
tguvot@maariv.co.il