“זו הכלכלה, אידיוט” – זה המשפט שטבע ביל קלינטון בעת שהתמודד מול הנשיא המכהן ג’ורג’ בוש האב בבחירות 1992 בדרך לניצחון הגדול. הניצחון שאילץ את בוש המנוסה לפנות את הבית הלבן אחרי כהונה אחת לטובת המושל הצעיר מארקנסו, שהצליח להתגבר על שורת פרסומים על רומנים מחוץ לנישואים. האמרה של קלינטון מכילה את הדבר החשוב ביותר עבור האמריקאים כאשר הם באים לקלפי לבחור את הנשיא, במיוחד כאשר מדובר בנשיא מכהן – האם מצבם טוב יותר כעת מכפי שהיה לפני ארבע שנים?

דונלד טראמפ בעצרת בחירות בפילדלפיה. צילום: רויטרס

אם הכלכלה הייתה המרכיב החשוב היחיד בבחירות הנוכחיות, נראה שדרכו של דונלד טראמפ לכהונה שנייה הייתה סלולה, או לפחות פשוטה יותר. הבורסה האמריקאית המשיכה לרשום שיאים חסרי תקדים שהחלו עוד בכהונתו של ברק אובמה. הסכם סחר צפון אמריקאי חדש נחתם עם קנדה ומקסיקו, חברות אמריקאיות פתחו מפעלים חדשים על אדמת ארה”ב ואושר קיצוץ גדול במסים. גם הסקרים הראו שמרבית האמריקאים סבורים שטראמפ יטפל טוב יותר בכלכלה.

אולם הקלפים נטרפו בפברואר האחרון, כאשר פרצה מגיפת הקורונה, ואת מקומה של האופטימיות החליפו צעדי הסגר, הירידה במדדי הבורסות, האבטלה הגואה – ובעיקר המספרים הגואים של קורבנות הנגיף. והכול תוך כדי התעלמות מובהקת של הנשיא מהסכנה, אפילו אחרי שהוא, רעייתו ובנו נדבקו בנגיף. מאותו הרגע, הבחירות הפכו להתמודדות ישירה בין הכלכלה, שאותה המשיך טראמפ להלל, לבין ניהול המגיפה שזכה לביקורות נוקבות מצדם של ג’ו ביידן והדמוקרטים.

אולם ההצבעה לא מסתכמת בכך. מדובר בהתמודדות בין שתי תפיסות עולם שונות, החל מתפקידה של ארה”ב בזירה הבינלאומית, דרך דמותה של ארה”ב כמדינה שפותחת שעריה למהגרים מכל העולם ועד ההתמודדות עם שינויי האקלים. טראמפ וביידן מובילים לכיוונים שונים וכל העולם ממתין לראות איזו גישה תנצח – האם ארה”ב תמשיך את המסלול שטווה טראמפ מאז נכנס לבית הלבן בינואר 2017, או שמא המעצמה המובילה בעולם תשנה כיוון ותחזור למדיניות שאפיינה את ימי אובמה, הפעם בהובלתו של ביידן?

כמו לפני ארבע שנים, גם הפעם שני המועמדים אינם החלום הרטוב של המצביעים. מצד אחד טראמפ, המצייץ הבוטה שמתעלם מהמדע, ומהעבר השני ביידן, הפוליטיקאי הוותיק שמגיע מתוך הממסד ואשר הועלו טענות לגבי כושרו הקוגניטיבי. אולם אלה שני המועמדים, ובימים הקרובים – ואולי רק בעוד שבועות מספר – אחד מהם יוכרז רשמית כנשיא ארה”ב, ומי שזה לא יהיה, הוא ימצא מולו ארה”ב מפולגת, קרועה, אולי גם פצועה מאלימות, וזה יהיה המבחן האמיתי שלו בדרך לדפי ההיסטוריה.