לו הייתי יועץ הנשיא ראובן ריבלין, הייתי ממליץ לו ליזום מתן חנינה לפני משפט לראש הממשלה. זו לא עצה משפטית, אינני משפטן, זו עצה אסטרטגית מפי אזרח מודאג. בחירתו של ג'ו ביידן לנשיא ארצות הברית עשויה לסייע להאצת התהליך, והמבין מבין. כמובן שנתניהו צריך להביע רצון בכך, וברור שאם ייעשה זאת – זה יהיה רק אם תישמר דיסקרטיות מוחלטת.
הדבר אינו פשוט, אבל אפשרי, ובעיקר מתבקש. יש תקדים מבית המשפט העליון בפרשת קו 300 בעניין חנינת אנשי שב"כ טרם משפט. אלא שחנינה מוגבלת למי שהודה באשמה ומוגדר "עבריין". כאן יהיה צורך לרבע את המעגל כדי להוציא את נתניהו בכבוד הסביר. כנשיא, ריבלין רואה היטב את הפילוג, את השסע העמוק, את סף העצבים הנמוך שהקורונה רק מספקת לו חומר בעירה נוסף, ויודע שהמפתח לסגירת הפער בין המקום הרע שאליו הגענו ביחסים שבינינו לבין המקום הטוב שאליו מגיע לנו לחזור – נמצא בידי אדם אחד: בנימין נתניהו. אין כאן אשמים יותר או פחות. נתניהו קיבל את המנדט מהעם, וזכותו לחשוב שהוא צודק וזכאי. אני מקווה ומתפלל שהוא צודק, בשבילו ובשבילנו. מאידך, צודקים גם המפגינים שמרגישים שהמדינה נגמרת להם, שמוסדותיה סופגים בוז מחלק ממנהיגיה.
ריבלין לא מספיק כאן כי צריך שניים לטנגו הזה, והרקדן השני שחייב להסכים למהלך הוא נתניהו. אחר כך האחרים. אני באמת לא מבין מדוע ביבי נאחז בקרנות המזבח, מסכן את בריאותו הפיזית והנפשית, ובכלל לא ברור ממה הוא עשוי ואיך הוא עומד בכל הקשיים והלחצים. אפשר להבין גם אותנו, כי נמאס, רוצים לחזור לסמוך על ההנהגה שלנו, רוצים לדעת שזמנו ומחשבותיו של ראש הממשלה שלנו נתונים ב־100% רק לנו, וללא שום אינטרס אישי. גם הביביסטים הכי ביביסטים יודעים שזה כנראה כבר לא כך, ולכן גם אם נתניהו צודק, הוא חייב לשחרר וללכת לביתו. מדובר במנהיג ובמדינאי שהיה עד לא מזמן ראש ממשלה מעולה, עשה דברים מצוינים למען המדינה, אבל באותה מידה ניכר כי איבד את זה לגמרי, וחבל. חבל עלינו ועליו.
בבואו לשקול את העניין חייב הנשיא לשים על כפות המאזניים את תחושת "המדינה הולכת לאבדון" שמשותפת לרבים, מול מהלך אסטרטגי־משפטי־מנהיגותי נועז של חנינה, שיגבה ממנו מחיר, שכן יגידו: למה לנתניהו מגיע ולאחרים לא. ריבלין, שאומץ לב ומקוריות לא חסרו לו מעולם, חייב לגייס את התכונות הללו ולעשות מהלך מכונן. עליו לקרוא אליו בדיסקרטיות את נתניהו, את שר המשפטים ניסנקורן, שללא אישורו לא יתאפשר המהלך, לצרף שלושה מבכירי המשפטנים ולבנות דיל מוסכם - לא דיל מסריח אלא כזה שיפורסם בשקיפות לאחר שיוסכם - של חנינה תמורת התפטרות, ותוך דרישה להתגבר על מכשול ההגדרה כ"עבריין", שאליה לא צריך לגרור את ראש הממשלה. המחיר של התפטרות ראש ממשלה אחרי שנבחר שוב ושוב בבחירות דמוקרטיות, הוא שקול ועולה על כל אופציה אחרת. אולי לשם כך צריך לצרף לדיל הזה גם את היועץ המשפטי מנדלבליט, שכן ייתכן שהדרך להודאה מינורית באשמה עוברת דרך הקלה בכתב האישום.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי־תקשורתי ב"פאר לוין תקשורת"