ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שילב לאחרונה זרועות עם מנסור עבאס, יו"ר סיעת רע"מ האסלאמיסטית ברשימה המשותפת, תוך סימון שני יעדים - פירוק הרשימה המשותפת מחד והחלשת מפלגת כחול לבן מאידך. על הדרך, זיכה את עצמו נתניהו בתמיכתו של עבאס בנושאים החשובים לו באופן אישי, יהיו אשר יהיו.
נתניהו, למעשה, הקדים את מה שכחול לבן הייתה צריכה לעשות מזמן, כלומר לסייע לחברה הערבית בישראל, לאו דווקא באמצעות חברי הכנסת שלה, אלא תוך יישום "הפרק הערבי" במצע המפלגה ומתן מענה לצורכי הציבור הערבי במדינה. והנה בא ראש הממשלה, רגע לפני ההכרזה על הבחירות הקרובות לכנסת, וחוטף לשותפתו לקואליציה את ההזדמנות לגרוף מנדטים זמינים מקרב הציבור הערבי. הרי נושא האלימות המשתוללת בחברה הערבית והצורך העז בטיפול בו איננו מקרה "רגיש" מבחינת השמאל או הימין. נהפוך הוא. מדובר בנושא בוער, שיש עליו קונצנזוס רחב למדי בציבור הישראלי כולו.
זה לא סוד שהטיפול בסוגיה הבוערת והחשובה הזו יזכה את ה"מטפל" בנקודות זכות. זאת אפילו אם אותו "מטפל" הוא נתניהו בכבודו ובעצמו, הגם שבלשון המעטה אינו חביב במיוחד על הציבור הערבי במדינה. כמו כן, חיבוק הדוב לעבאס גרר תגובות נזעמות מצד חבריו לרשימה המשותפת והוסיף עוד מסמר לארון הקבורה של השותפות המוזרה שאליה התנקזו קומוניסטים, חילונים ואסלאמיסטים. הדבר כבר בא לידי ביטוי במספר סקרים שבוצעו לאחרונה בקרב ציבור הבוחרים הערבי במדינה.
חרף פרסום הדוח המצוין בנושא מיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית, שהוצג בפני מקבלי ההחלטות לפני מספר חודשים, לא ננקטו צעדים משמעותיים בהקשר זה עד כה. בהיעדר תקציב מדינה מאושר ובהיעדר כתובת ברורה לאוכלוסייה הערבית בקואליציה, נראה שהמצב רק התדרדר מאז פרסום אותו דוח. זאת עד שראש הממשלה החליט, ממש לאחרונה, לבקר את עבאס בוועדת הכנסת למיגור האלימות בחברה הערבית שהוא עומד בראשה, ולהכריז על הנושא כבעל חשיבות לאומית של ממש. או אז הובטחו תקציבים וצעדים אופרטיביים במטרה לקדם את הסוגיה הזו, המעסיקה 22% מאוכלוסיית ישראל.
ספק אם במסגרת הזמן המועט שנותר לכהונת הכנסת הנוכחית יספיקו לקדם ולו צעד משמעותי אחד ממסקנות הדוח, ובכלל זה החדרת תוכניות מקיפות נגד אלימות למערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית, שינוי חקיקה בדבר חומרת הענישה על עבירות שונות, איסוף בכוח של אמצעי לחימה בלתי חוקיים הנמצאים בכמויות מחרידות בחברה הערבית, ועוד. אולם עצם הנוכחות של ראש ממשלת ישראל בוועדה המדוברת, ועמידתו לצד נציג התנועה האסלאמית, לא פחות, עשתה את שלה. עבאס סומן כפרגמטיסט בקרב חלק מהאוכלוסייה הערבית ובקרב רוב הציבור היהודי במדינה. חבירתו לנתניהו מצטרפת לנאום מרגש שנשא ביום השואה האחרון, שבמסגרתו גילה רגישות ותבונה לסבל שחווה העם היהודי, והגדילה את סיכוייו לזכות את בוחריו בהטבות משמעותיות רבות. אחת ההטבות היא הקפאת חוק קמיניץ, העוסק בהרשעת עברייני בנייה, בהם רבים מאוד מקרב ערביי ישראל.
הקפאת החוק, שקודמה על ידי מפלגות המרכז ואחרות זמן רב קודם לכן, מאפשרת למי שעבר עבירות בנייה להסדיר את ענייניו במשך מספר שנים. כלומר, לפעול לקבלת היתרים לבנייה שהתבצעה באופן לא חוקי, עד לכניסת החוק לתוקפו. בכך מונעת ההקפאה מרבים בחברה הערבית מלהפוך בן לילה לעבריינים לכל דבר ועניין. הישג זה נרשם כאמור לזכותו של עבאס, חרף מאמציהם של חברי כנסת ערבים נוספים, דוגמת אחמד טיבי ושותפיו, חברת הכנסת הדרוזית ע'דיר כמאל מריח ועוד, שלחמו רבות למען קידום אותה הקפאה. ראש ממשלת ישראל הכתיר את עבאס כמי שקידם בחירוף נפש ובהצלחה יתרה את הקפאת החוק הדרקוני.
החבירה המדוברת בין ראש הממשלה לבין מנסור עבאס היא כמובן צעד טקטי שזמנו קצוב, אך יותר מכל היא מסמלת שתי התפתחויות חשובות. האחת היא העובדה הברורה למדי שהבחירות לכנסת הן רק עניין של זמן. השנייה היא הפרגמטיות הטמונה בפינות רבות בחברה הערבית בישראל, לצד הנכונות והרצון העזים המקופלים בקרב האוכלוסייה הערבית להשתלבות במיינסטרים הישראלי.