לאורך השנים חווינו רפורמות רבות במשק, אולם זו המתרגשת עלינו בימים אלו היא הדרמטית ביותר. מדובר בהפרטת ביטחון המזון, משמעותה שזמינות אספקת מוצרי המזון, מחירם ואיכותם עומדים בסימן שאלה.
הוראת השעה האחרונה של האוצר, המאפשרת יבוא חמאה פטורה ממכס למשך שנתיים נוספות, מהווה תמרור אזהרה לגבי הכיוון שאליו צועדת הכלכלה הישראלית ומניחה סימן שאלה לגבי עתיד החקלאות.
ביבוא הפרוע של החמאה ומוצרי בסיס נוספים, מפריטה למעשה המדינה את ביטחון המזון של אזרחי ישראל ומביאה אותם להיות תלויים בחקלאי טורקיה, אוקראינה, פולין ומדינות נוספות, ידידותיות יותר או פחות.
משבר מדיני, כמו מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין, או אירוע כמו הקורונה, שקוטע את יכולת אספקת המזון, גורמים לנו להבין שכולנו חשופים למצב בעייתי, במיוחד בעתות חירום, אל מול זמינות והיצע המזון שלרשותנו. לחלופין, ככל שהמדינה מעודדת כלכלות זרות על חשבון הייצור המקומי, השחיקה של החקלאים המקומיים לא תאפשר למלא את החסר ולהבטיח כי בכל מצב וזמן תתאפשר אספקת מזון שוטפת.
לתנועת "המספריים" הזו יש עוד השלכה מהותית: הפיכת שוק המזון של המדינה לריכוזי, שבו שולטים שניים־שלושה טייקונים. נשמע מופרך, מסוכן? בהחלט, והנה ההוכחה: בשנה האחרונה, תחת אור ירוק מהאוצר, התמלאו המדפים בסופרים בחמאות מיובאות על חשבון חמאות מקומיות בפיקוח. בעוד שחמאה ישראלית באריזת 200 גרם נמכרת ב־7.88 שקלים, חמאה מיובאת נמכרת לרוב ב־12־14 שקלים. כלומר, עולה בעשרות אחוזים יותר מהמקומית. היבואנים, מן הסתם, חוגגים בעוד שהכיסים שלנו, האזרחים, מתרוקנים. על סמך חישוב הפערים אפשר להניח שרק השנה שילם הציבור עוד 100 מיליון שקלים לפחות על רכישת חמאה מיובאת לעומת חמאה ישראלית בפיקוח, במסגרת מכסת היבוא הפרוע שמתיר האוצר.
פקידי האוצר מתרצים את ההחלטה להמשיך ביבוא הפרוע של החמאה בהבטחה כי כך לא יהיה מחסור בישראל, כפי שקרה בעבר. אולם מדוע להתיר שוק פתוח של יבוא ולא לעבור דרך מכרזים? מרגע שיש תרחיש של מחסור או ביקוש עודף, שיבוא האוצר ויעודד יבוא תחת מכרזים מאורגנים, הליכים תחרותיים מוסדרים – ולא ביד קלה של יבוא חופשי שבו טייקוני המזון ישתלטו על השוק באופן לא מבוקר ולא אחראי.
על ידי המכרזים יבטיח האוצר גם אספקה שוטפת של המזון, גם מחיר תחרותי לצרכנים וגם שוק מבוזר, שאינו נשלט בידי שניים־שלושה שחקנים גדולים, העושים כיום בשוק המזון כרצונם. אגב, לא לעולם חוסן וגם מבחינת אותם שחקנים, קרוב לוודאי כי במצב של עליית מחירי החמאה בעולם, לא יהיה להם כדאי כלכלית לייבא מוצר זה, אז ממילא המחסור בישראל רק יתעצם, או במילים אחרות - במה הואילו חכמים בתקנתם?
הרפורמות וההפרטות לאורך השנים במשק הישראלי הובילו לפערים גדולים מאוד בחברה הישראלית, אולם בכל הקשור להפרטת ביטחון המזון נדמה כי זהו קו אדום, שאסור לנו לקבלו. במידה ונחצה קו זה, מחירי המזון רק ימשיכו לטפס מעלה ולפגוע בשכבות הנמוכות והביניים, בעוד שהחזקים והעשירים ימשיכו ליהנות מהשמנת, או לענייננו – מהחמאה המיובאת. או אז, נהפוך לארץ אוכלת יושביה בהפרטת ביטחון המזון של אזרחי ישראל, או שמא בהפקרתם לשוק מזון המונע אך ורק מאינטרסים עסקיים צרים של מתי מעט.
הגיע הזמן לחשוב אחרת ולעשות אחרת, לא להיכנע לגחמות האוצר, ולהשביע את החברה והמשק בישראל בפתרונות שבאמת יחזקו את הייצור החקלאי המקומי וכפועל יוצא מכך, את הביטחון התזונתי של האזרחים בשגרה ובוודאי בשעות חירום. אם לא עכשיו, אז מתי?
הכותב הוא מנכ"ל התאחדות יצרני החלב בישראל