משחר ילדותי היה ברור לי כי תמיד יש בידי החופש להביע את דעתי, למחות את מחאתי, להעביר את ביקורתי ולצאת לכל מלחמה שאני בוחר, למען הדברים והאנשים שאני מאמין בהם, ולו רק כדי שאוכל תמיד להישיר מבט אל עצמי במראה וללכת לישון שקט, כי הנני אדם ישר ושומר חוק. מהנקודה הזו, השמיים הם הגבול עבורי למהפכות, קטנות כגדולות, שקטות כרועשות.

אני יודע שהכל תמיד פתוח, אפשרי ובעיקר ניתן לשינוי. הידיעה הברורה הזו, שמובילה אותי עשרות בשנים בחיי האישיים והמקצועיים, ללא מורא ופחד, היא שמאפשרת לי לחיות את חיי כאזרח במדינת ישראל בחירות מחשבתית, נפשית ורוחנית.

כידוע לכולם, חופש ההפגנה נמצא בבסיס זכויות האדם, כחלק בלתי נפרד מחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", והוא המשכו הטבעי של חופש הביטוי, בשילוב עם חופש ההתארגנות. המחאה מהווה את אחת הדרכים שבהן אנו יכולים, כציבור החי במדינה ונושם את הצלחותיה כמו גם את מחדליה, לבטא את דעתנו באופן פומבי, והיא כלי לגיטימי להבעת תמיכה או ביקורת, כאדם בודד או כקבוצה.

לעתים חופש ההפגנה משמעו פגיעה מוגבלת בזכות לפרטיות או בחופש התנועה. זאת ועוד, להבדיל מחופש הביטוי שהינו כללי, רחב ונרחב, הרי שתוכן המועבר במסגרת מחאה זו או אחרת אינו יכול לכלול הסתה לגזענות ואלימות, המרדה ועוד, שכן לא ניתן לקיים דמוקרטיה ולפגוע בה בו־זמנית, כמאמר יצחק רבין ז"ל: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה".

בשנה האחרונה נושא ההפגנות עלה ביתר שאת לסדר היום הציבורי והתקשורתי בעקבות מימוש תדיר של הזכות להפגין, בין היתר בעקבות משבר הקורונה. לא כל ההפגנות התנהלו על מי מנוחות ושמרו על הסדר הציבורי. היו שסברו כי הזכות להפגין אינה רלוונטית לנוכח הסגרים והמגבלות על התנועה בימים של תחלואה גואה, והיו שסברו כי זוהי זכות מקודשת ויהי מה, נשמת אפה של הדמוקרטיה. כך או כך, כשמנהלים קרב עקוב מדם, אין עמדה אחת צודקת, יש בעיקר הרבה נפגעים.

הפגנות בבלפור נגד נתניהו (צילום: רויטרס)

לקום ולעשות מעשה

אירועים רבים שטלטלו את חיינו הובילו אותנו לאורך ההיסטוריה למחאות. אבל אף אחד לא יוצא לרחובות למען דבר מהותי, יומיומי, שמעוות את סדר היום של נבחרינו ויש לו קשר ישיר למהלך חיינו, לעתידנו. בימים אלה התחלואה בעלייה, אך לדעתי, ברגע שיתאפשר, כולנו צריכים לעשות מעשה כדי לשנות את שיטת הבחירות בישראל לבחירה ישירה. כן, היה ניסיון שכזה בעבר, שכשל, עבודת קודש של עוסקים יקרים במלאכה שירדה לטמיון בשל לחצים פוליטיים. אך מי אמר שמה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה וכי לא יהיה חדש תחת השמש הפוליטית?

שיטת הבחירה הנהוגה בישראל גורמת למשבר משילות רחב ועמוק, הבא לידי ביטוי בחוסר יכולתם של מוסדות הממשל לעצב, להוביל וליישם מדיניות עקבית. אני סבור כי זהו צו השעה לשנות את שיטת הבחירה לבחירה ישירה כדי ליצור רצף שלטוני שיטתי ויציב. מורכבות השיטה הקיימת מתבטאת בדרך חתחתים פוליטית: ריבוי מפלגות, קשיים בהקמת ממשלה לאחר הבחירות, כוח מוגבר של המפלגות הקטנות, שהפכו לאורך השנים ל"לשון מאזניים" בדרך להקמת קואליציה.

העוצמה הרבה שלה זוכות המפלגות הקטנות, באופן לא מידתי לגודלן, מאפשרת להן לעתים לכפות את האינטרסים המצומצמים שלהן על המפלגות הגדולות ולהקשות על תפקודן ויציבותן של ממשלות בישראל לאורך השנים. קשיים אלו מחריפים את השסעים הפוליטיים והפלגנות בעם ומובילים לחוסר יציבות שלטונית - מהרגע שנסגרות הקלפיות, דרך הקמת הממשלה ולאורך כל הכהונה של ממשלה בישראל. התוצאה היא ראש ממשלה סחיט, ולא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית הוא ממוקם.

כשתהיה בחירה ישירה וראש ממשלה ייבחר לכמה שנים רצופות, כמו בצרפת, ויהיה חוק צרפתי וחסינות של ראש ממשלה מכל חקירה (להוציא בגידה במולדת, רצח ועבירות מין), לא תוכל להתקיים סחיטה, וראש הממשלה לא יצטרך לחשוב על רוב, אלא על העיקר - והוא לשרת אותנו נאמנה לאורך זמן.

ידוע שאני בקשר הדוק עם כל ראשי הממשלות בישראל, לפחות מהרגע שעמדתי על דעתי כבוגר. בבואי לראשי ממשלות עם רעיון מהפכני, נאמר לי לא אחת: "אנחנו לא ראש העיר תל אביב, הוא נבחר לחמש שנים ואי אפשר לגעת בו. אותנו יכולים להעיף ברוב של 61".

לכן כל מי שישראל ודורות העתיד חשובים לו, מן הראוי שיפעל בהתאם, בזמן ובעת הנכונים, תוך שמירה על החוק, לפני שיבוא עלינו עוד אסון. וזה יהיה אסון גדול, כשיהיה כבר מאוחר מדי, ונבין שאנו, משלמי המסים, המשרתים בצה"ל, שומרי החוק והסדר, הישראלי היפה שרק רוצה לחיות ולהתפרנס בכבוד במדינת ישראל - כבר לא רוב.

אני קורא לשנות את שיטת הבחירות בישראל, לפני שחוכמת בדיעבד תהפוך לבכייה לדורות. 

הכותב הוא יו"ר משרד יחסי ציבור וקונסול כבוד של איי מרשל
tguvot@maariv.co.il