"בעיית הפשיעה במגזר הערבי", כך מכונה תופעת האלימות החמורה שהביאה לרציחתם של 113 אזרחים ערבים ב־2020. ישראלים רבים מעדיפים לחשוב שזוהי בעיה סקטוריאלית, ולצערי, יש גם מי שחושב שיש תועלת בכך שהם "מחסלים אחד את השני". עד כדי כך הגזענות והשנאה מונעות מאיתנו להבין כי מיגור התופעה הוא אינטרס של כלל החברה הישראלית. את מחיר החידלון והכישלון כולנו משלמים, וככל שעובר הזמן המחיר יהיה גבוה וקטלני יותר.

תיעוד ממצלמות גוף מתפיסת נשק בדירה שהובילה למעצר, חקירה וכתב אישום ביישוב במגזר הערבי. צילום: דוברות המשטרה

במשך שנים היה הנגב צלחת פטרי לגידול ארגוני פשיעה. המדינה ויתרה על המשילות והתייחסה לדרום כאל אקס־טריטוריה שבה החוק הוא בגדר המלצה, ובאין מפריע ארגוני הפשיעה התבססו והרחיבו את פעילותם. משפחות פשע מהמגזר הערבי ברחבי הארץ שאבו לגיטימציה מהיעדר האכיפה, הרימו ראש והפכו לתאגידים שמגלגלים הון עתק מעיסוק בתחומי פשיעה נרחבים, שמהם סובלים כלל המגזרים: סחר בסמים, פרוטקשן, שוק אפור, פשיעה חקלאית וכמובן סחר בנשק לא חוקי. וכשהכסף גדול, סכסוכי החמולות על שליטה, כבוד, כוח, גבולות וקרקעות הופכים למרחץ דמים. גם הקודים שהיו מקובלים בין ארגוני הפשיעה נעלמים והכל מותר. המנהיגות המקומית איבדה את השפעתה, ובשדה הגישור כמעט לא נותר מי שינסה למנוע את הנרצח הבא.

בתוך שש שנים מספר הנרצחים בחברה הערבית הכפיל את עצמו פי שניים ויותר. רק בשנה האחרונה נרשמה עלייה של 22% במספר הנרצחים, והעתיד נראה חמור יותר. משבר הקורונה, אחוזי האבטלה הגבוהים והשבתת מערכת החינוך מבשרים רעות. צעירים שנותרו ללא עבודה מוצאים תעסוקה בתנאי משרה מתגמלים כחיילים בארגוני פשע. כשמוסיפים למשוואת האימים הזאת את כמויות הנשק הלא חוקי העצום המוחזק במגזר - על פי גורמי ביטחון כ־90% מכלל הנשק הלא חוקי במדינה - הרי שלפנינו שדה קרב קטלני שאת גבולותיו הגיאוגרפיים לא יהיה ניתן לתחם ליישובים הערבים בלבד. בנוסף, זליגת הפשיעה יכולה להפוך בקלות לכלי לארגוני טרור, והאמל"ח הלא חוקי שמשמש כיום לפעילות פלילית עשוי להתגלגל לידיים שישתמשו בו למטרות לאומניות.

כמי שמתגוררת ביישוב בדרום, בסמוך ליישובים בדואיים שבהם הפשיעה משתוללת, כבר פיתחתי יכולת להבדיל בין רעשי זיקוקים המבשרים על חתונה משמחת לבין צרורות של ירי חי. זה קורה בלילות, כאשר פורעי החוק נפגשים בוואדיות על מנת לבחון את שלל האמל"ח שהצליחו להשיג. לעתים הירי נשמע קרוב מאוד ומפחיד, והפנייה למשטרה בעקבותיו הפכה לדבר שבשגרה. יש אזורים שלמים שידועים כשטחי אש לא חוקיים, והסרטונים שדולפים לרשתות החברתיות נראים כאילו לקוחים מעולם אחר.

תפיסת נשק באחד מיישובי המגזר הערבי (צילום: דוברות המשטרה)תפיסת נשק באחד מיישובי המגזר הערבי (צילום: דוברות המשטרה)

מטווח בחצר

בתקופה האחרונה, עם התגברות הפשיעה, החלו גם תושבי היישוב עומר להבין עד כמה המצב מסוכן. בכל בוקר הם מתעוררים ומוצאים בחצרות בתיהם תרמילים של קליעים שרק בנס לא גרמו לאסון. התושבים מבינים שזה עלול להסתיים בטרגדיה, דומה לזה של שריפה אבו מעמר, מורה ומחנכת בת 30 מרמלה שנהרגה מכדור תועה בזמן שהכינה אוכל לתינוק שלה. בהפגנה שהתקיימה השבוע בצומת עומר בדרום בהשתתפות עשרות אנשים, דרשו התושבים מהמשטרה לדאוג לביטחון שלהם ושל תושבי תל שבע.

בשני המגזרים הבינו את האינטרס המשותף. בשני היישובים נעשה מפחיד לצאת בחשיכה לחצר בשל ארגוני הפשיעה, שהפכו את המרחבים הסובבים לשטחי אש. הטענות שהועלו כלפי המשטרה הן שהיא אינה עושה מספיק כדי להילחם בתופעת הפשיעה במגזר, שכבר החלה לזלוג מחוצה לו.

במשטרה דוחים את הטענות בתוקף ומציגים רשימה של אירועי אכיפה יזומה במגזר הערבי ברחבי הארץ, ומתהדרים ברשימות של אמל"ח שנתפס. רק השבוע נכנסו לטובא־זנגרייה מעל 300 שוטרים שביצעו גל מעצרים שמטרתם לעצור את תופעת דמי החסות הלא חוקיים. אחרי שנים שבהן סבלו תושבי הגליל מכנופיות הפשע שגבו פרוטקשן מחקלאים, מקבלנים ומאנשי עסקים, החליטו במשטרה לנסות להילחם בתופעה. ארגוני הפשיעה שהתרגלו לפעול ללא הפרעה מנהלים קרב מסוכן מול המשטרה. רק בשבועיים האחרונים הוצתו ארבע ניידות ובוצע ירי לעבר ניידת, שממנו נפגעה שוטרת באורח קל.

אי אפשר לזלזל במאמצי המשטרה, אך ייתכן שבשלב זה, שבו הפשיעה במגזר יצאה מכלל שליטה, אנו עשויים לראות בשלב הראשון כישלונות מפוארים של המשטרה והמשך הסלמה, שעלולה להסתיים במלחמה עקובה מדם. אחרי שנים שבהן הפשיעה התפתחה באין מפריע, הגענו כיום למצב שבו מחצית מראשי הרשויות במגזר מאוימים, ויש אינדיקציה לכך שבמקרים רבים משפחות פשע כבר הצליחו להיכנס למסגרות המוניציפליות.

מלחמת חורמה, תקציבים ויחידות מיוחדות, כפי שהבטיח ראש הממשלה בנאומו השבוע בנצרת, בניסיון לקושש קולות מהמגזר הערבי, לא בהכרח יספקו את הפתרון. ראשית, עלינו להבין שלא מדובר רק בעניין פנימי של החברה הערבית - שמרבית אזרחיה מבקשים לחיות חיים שקטים ובטוחים - אלא שזהו אינטרס משותף של כולנו. בגישה כזאת, ברשויות לא יוכלו לחיות בשלום עם העובדה שרק רבע ממקרי הרצח במגזר מפוענחים - נתון שלא היה עובר בשקט בקרב כלל החברה הישראלית.

הפתרון חייב להיות מערכתי ולספק מענה הולם לכל הסיבות החברתיות, התרבותיות והעבריינות שמביאות את הפשיעה במגזר לשיאים חדשים. על שלוש הרשויות המבצעת, המחוקקת והשופטת לעבוד בשיתוף פעולה, לחוקק חוקים מרתיעים על החזקת נשק לא חוקי, לקבוע קנסות גבוהים ולהחמיר את הענישה לעבריינים. כל זה לא יצליח בלי שיתוף פעולה אמיתי של המגזר ומנהיגיו. באופן פרדוקסלי, דווקא מהשבר הזה ומתיקונו יכולה לצמוח שותפות אמיתית שמקורה לא רק בפחד אלא גם בתקווה לעתיד משותף.
 
[email protected]