אך אם ננתח באובייקטיביות את מה שקרה פה, מדובר על מהלך שהוא הכל חוץ מדמוקרטי. אם היו מספרים לנו לפני עשר שנים שקומץ צעירים לבנים מפאלו אלטו יכריע עבור כולנו מהם גבולות השיח, היינו בטוחים שמדובר בהזיה.
בתחילת הדרך פייסבוק מיצבה עצמה כפלטפורמה שבה משתפים תמונות של הנכדים ופוגשים אנשים שלא ראינו מכיתה ג׳. כיום כל גורם שמעוניין להשפיע מבין שהוא חייב להיות שם, כי שם נקבע סדר היום. בין שמדובר בפוליטיקאים, בתקשורת, בראשי ערים, בתאגידי ענק - כולם הבינו שזכות הקיום שלהם נובעת מהאינטראקציה עם המשתמשים שלהם. רוב השיח הציבורי מתנהל ברשתות, ולכן הנוכחות ברשתות היא צורך קיומי.
מה מותר ומה אסור לפרסם, ומתי הכל השתנה? עד לאחרונה, לפייסבוק הייתה מדיניות ברורה מאוד בנוגע למה מותר ומה אסור לפרסם: פוסטים של פורנוגרפיה והנקה בציבור לא, ואמירות שמניעות להסתה או כתובות נאצה כן. עוד היא טענה שהיא לא מתערבת לפוליטיקאים בקמפיין בחירות. "אנחנו רק פלטפורמה", טען צוקרברג שוב ושוב, אבל גם מחקרים פנימיים שפייסבוק ערכה הראו שלרשת החברתית יש תפקיד משמעותי בהרבה. פייסבוק מייצרת קיטוב והקצנה מבחינה חברתית ופוליטית. כמובן שמחקרים אלו נגנזו.
בתקופה האחרונה משהו השתנה ונראה שיש שינוי מדיניות לא מוצהר של החברה. מ"רק פלטפורמה", פייסבוק הפכה להיות קובעת סדר יום באופן גלוי, ולא רק סמוי כפי שעשתה עד היום. האם לפייסבוק יש מנדט להחליט על שינוי מדיניות? האם יש לה מנדט להחליט למי לחסום את החשבון ולמי לא? כמובן שכן.
אנחנו הציבור אפשרנו זאת. הצבענו ברגליים. טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם הן חברות פרטיות שאינן צריכות לעמוד בשום חוקים, מגבלות או רגולציה. יש להן זכות חוקית לחסום את מי שעובר על אמות המידה המוסריות שהן קבעו.
מה הבעיה האמיתית? הבעיה הגדולה מתחילה בפער בין המציאות שאנו מסוגלים לתפוס בעזרת חושינו לבין מה שקורה בפועל מתחת לפני השטח. אנחנו נוטים לחשוב שיש לנו בחירה חופשית, שאנחנו בוחרים למי להציע חברות, לאילו קבוצות להצטרף, על אילו פרסומות ללחוץ ועל אילו לא, ואילו פוסטים אנחנו מעוניינים לקרוא.
אבל למעשה הטכנולוגיות שולטות באופן מוחלט על התכנים שנצרוך, על המוצרים שנקנה, על ההצבעות שלנו בבחירות, ואפילו מי יהיו החברים שלנו. וכל זה בכסות של פלטפורמה אובייקטיבית לכאורה.
טריסטן האריס, בכיר לשעבר בגוגל, אמר שמי שקובע את התפריט קובע את הבחירות שלנו. כיום הרשתות קובעות את התפריט, קובעות לאילו תכנים ניחשף, אילו הצעות לחברים נקבל ולאילו קבוצות נשתייך.
האלגוריתמים מהונדסים כך שכל אחד מאיתנו נחשף למידע שונה שמותאם עבורו במיוחד, על פי האינטרסים של חברות הענק. וכמובן שהן מפיצות את המידע הזה ביניהן כדי להרכיב פרופילים יותר ויותר מדויקים של כל משתמש. לבטח קרה לכם שדיברתם על מוצר מסוים או חופשה עם חבר בוואטסאפ, והפלא ופלא - ראיתם פרסומת למוצר הזה בפיד של פייסבוק.
אין שום שקיפות בנוגע לאופן שבו האלגוריתמים עובדים. האלגוריתמים מעוותים ומסלפים את המציאות שלנו. הם קובעים איזה מידע לחשוף בתפוצה רחבה, האם להראות מידע מסוים למשתמשים מסוימים ולא לאחרים. כך למשל פייסבוק תדאג להציע קבוצות התומכות בקונספירציות למשתמשים בעלי נטייה להאמין בקונספירציה, או שתדאג לשתף בתפוצה רחבה תכנים בעלי סיכוי גבוה להיות ויראליים, ומצד שני היא נמנעת מלהפיץ תכנים שאינם אורגניים ומקורם מחוץ לפלטפורמה.
שלא יהיה ספק - לרשתות אין כל רצון ליצור עולם שוויוני, מוסרי או דמוקרטי יותר - יש להן מניע אחד והוא לייצר יותר כסף ולהעמיק את השליטה שלהן. השילוב בין המנגנונים הפסיכולוגיים שלנו לאלגוריתמים שמתוכנתים למשוך את הקשב שלנו יצרו מצב שבו אנחנו מפולגים ומקוטבים מאי־פעם, מה שמאפשר לרשתות שליטה רבה יותר.
התרעות פיקוד העורף