בתוך פחות משלושה שבועות יוחסו לישראל ארבע תקיפות בסוריה. קצב חריג לשנה האחרונה, ולא במקרה. בישראל ובמערכת הביטחון מזהים הזדמנות מבצעית, אבל גם מעבירים מסרים באמצעות טילים - לאיראן, לחיזבאללה ולסוריה, ובעקיפין גם לרוסים ולממשל החדש בארה"ב.

תיעוד התקיפה בסוריה. צילום: רשתות ערביות


תדירות התקיפות והמטרות הרבות שיש לישראל בסוריה מעידות גם על דבר נוסף: האיראנים, למרות הקשיים הכלכליים, המתחים הפנימיים, הסנקציות האמריקאיות, התקיפות המיוחסות לישראל וחיסולו של קאסם סולימאני, לא צפויים להרים ידיים ולוותר על המשך התבססותם הצבאית והאזרחית בסוריה.

יתרה מכך, הנחישות האיראנית להמשיך במאמץ ההתבססות למרות המחירים הכלכליים האדירים, התשתיות הצבאיות ואמצעי הלחימה הרבים שמושמדים בסוריה והשחיקה לכאורה ביכולת ההרתעה נוכח הקושי להגיב צבאית על המשך התקיפות המיוחסות לישראל - מלמדת על ההבדלים התהומיים שבין הגישה האסטרטגית המערבית הקלאסית של עלות מול תועלת, אל מול המדיניות של משטר האייתוללות באיראן.

שוגה באשליות מי שחושב כי לחץ צבאי וכלכלי בלבד על האיראנים יוביל את טהרן להרמת דגל לבן וליציאה מסוריה. בצבא מבינים היטב כי בסופו של דבר יציאה של איראן וחיזבאללה מסוריה תתאפשר רק לאחר מהלך מדיני בינלאומי שאותו יובילו האמריקאים והרוסים. מהלך מדיני כזה לא נראה באופק, ולכן העימות הישיר בין ישראל, איראן וחיזבאללה על אדמת סוריה צפוי להימשך ואולי אף להתעצם בשנה הקרובה.

עם זאת, במערכת הביטחון מזהים מגמת עיכוב בהשגת היעדים שהציבו לעצמם איראן וחיזבאללה בבניית הכוח הצבאי, ובעיקר בהכנת הקרקע ליצירת חזית נוספת נגד ישראל בעת מלחמה וטרור בעת שגרה. לפעילות הישראלית נגד התעצמות הציר האיראני־שיעי באזור הישגים רבים, והמדיניות בשנים האחרונות בזירה הצפונית מעלה שאלות כבדות משקל בנוגע לשנים הרבות שבהן לא פעלה ישראל נגד התעצמות חיזבאללה בשל חשש ממלחמה ומעימות.

אבל הפעלת כוח צבאי לבדה לא תשנה את המציאות האסטרטגית האזורית מקצה לקצה. עד לפתרון מדיני בינלאומי, אם בכלל יהיה כזה, המערכה הצבאית צפויה להימשך זמן רב ולצד ההישגים עלולים להיות כישלונות וגם תגובה צבאית משמעותית יותר מצד איראן נגד מטרות בישראל.

עד היום האיראנים לא הצליחו להוציא אל הפועל תגובה צבאית משמעותית, אבל הנחת העבודה של מערכת הביטחון היא שאירוע כזה יכול להתממש, וזה חלק מההסבר לכוננות הגבוהה, לסוללת הפטריוט ואמצעי ההגנה הנוספים שהוצבו בדרום באזור אילת לצורך הגנה מפני טילים שיש בידי החות'ים בתימן. הכוננות הזאת אינה נובעת ככל הידוע ממידע מודיעיני בדבר כוונה לממש את האיום לכדי מעשה, אבל מכיוון שהיכולת המבצעית כבר קיימת בידי הצד השני, פעולת נקמה גם משם מובאת בחשבון.

התקיפה האחרונה בסוריה, בלילה שבין שלישי לרביעי, באבו כמאל ובדיר א־זור, נחשבת חריגה באופן יחסי גם אל מול עשרות תקיפות אחרות שבוצעו בשנה האחרונה. נכון שזו אינה הפעם הראשונה שבה על פי פרסומים זרים ישראל תוקפת באזורים אלה, אבל לעומת יעדים אחרים בסוריה, תקיפות מהסוג הזה מתרחשות הרבה פחות. המרחק מהגבול הישראלי עד אזורים בצפון־מזרח סוריה ואבו כמאל שנמצאת סמוך לגבול עם עיראק - מאות ק"מ - דורש מחיל האוויר ניהול אופרציה מבצעית סבוכה. גם היקף התקיפה השבוע היה נרחב יותר - התקיפה בדיר א־זור, שכוונה למחסני תחמושת של המיליציות הכפופות לאיראן, בוצעה בלב שטח בנוי ולמרות זאת לא דווח על פגיעה באזרחים, נתון שעשוי להצביע על איכות המודיעין שהיה בידי צה"ל.

אבל לצד התכלית המבצעית, פצצות ורקטות במזרח התיכון הן גם כלי להעברת מסרים. אלה לא רק תנאי מזג אוויר נוחים ומודיעין שהבשיל שהובילו להגברת הלחץ. את התקיפות באבו כמאל ובדיר א־זור למשל אפשר היה לבצע בכל רגע נתון בחודשים האחרונים. אף על פי שתגובה אפשרית של איראן מובאת בחשבון, במערכת הביטחון סבורים כי בעת הזו של חולשה איראנית אסטרטגית ומבצעית, ולאחר שלמרות האיומים האיראנים או המליציות לא הגיבו אפילו פעם אחת נגד ישראל בשנה האחרונה, הביטחון העצמי במערכת הביטחון גדל באופן משמעותי ומאפשר למתוח עוד יותר את המשוואה ולהרחיב את היקף התקיפות.

היעד שהותקף בתקיפה המיוחסת לישראל בסוריה (צילום: רשתות ערביות)היעד שהותקף בתקיפה המיוחסת לישראל בסוריה (צילום: רשתות ערביות)

שנה מתוחה
מדיניות הממשל החדש בארה"ב בנוגע להמשך הפעילות של ישראל בסוריה עומדת עדיין בסימן שאלה. לאחר שבשנים האחרונות נהנתה ישראל מגב אמריקאי רחב במיוחד, המסר שמעוניינת ישראל להעביר בעיתוי הנוכחי הוא כי המדיניות לא תשתנה גם לאחר כניסת ג'ו ביידן לבית הלבן. באופן עקיף ניתן להניח כי המסר הזה מיועד גם לממשל החדש שעושה את הכנותיו לכניסה לבית הלבן.

הנושאים הפנימיים בוודאי יעסיקו את הנשיא האמריקאי הנכנס הרבה לפני סוגיות חוץ אחרות, כולל הנושא האיראני. אך בכל הקשור לחופש הפעולה של ישראל בסוריה, מקווים ומעריכים בצמרת המדינית־ביטחונית בישראל כי הגיבוי האמריקאי יימשך, במיוחד בשל השיח ושיתוף הפעולה עם דרגי המקצוע הבכירים בצבא ובפנטגון, כפי שצוטט רק השבוע בכיר במודיעין האמריקאי כי ישראל קיבלה מידע מודיעיני מהאמריקאים שסייע לה בתקיפה האחרונה.

ביידן כבר הצהיר כי הוא מעוניין לחזור לשולחן המו"מ ולקדם הסכם גרעין חדש יחד עם המעצמות האחרות. האיראנים, למרות המסרים הפומביים וההכנות הנמרצות שהם מבצעים לקראת מימוש כוונתם להעשיר אורניום לרמה של 20%, רומזים שמבחינתם יש על מה לדבר.
ההערכה הסבירה במערכת הביטחון היא כי הצעדים האחרונים של איראן נועדו ליצירת פרובוקציה לצורך שיפור עמדות לקראת חידוש המו"מ, אולם אין הדבר מעיד בשלב זה על החלטה איראנית לפרוץ לעבר פצצה גרעינית.

כך או כך, בישראל מוטרדים מכך שחידוש המו"מ עם איראן עלול להגביל גם את חופש הפעולה בסוריה. היציאה האמריקאית מהסכם הגרעין הובילה לאחר שנים של קיפאון להתקדמות איראנית בתוכניתה. התקדמות זו אומנם אינה מבטאת דהירה לעבר הפצצה, אבל זו מגמה שלא ניתן להתעלם ממנה. לכן צה"ל מסיט מתקציבו וממשאביו לצורך הכנת אופציה צבאית אמינה לקראת צורך אפשרי בפעולה נגד מתקני הגרעין באיראן.

במערכת הביטחון לא רואים בהכרח בחידוש המו"מ עם איראן דבר שלילי, כל עוד הוא יוביל להסכם גרעין טוב הרבה יותר מההסכם הבעייתי הישן. עם זאת, בישראל מתלבטים אם יש לפעול לכך שהסכם עתידי יכיל בתוכו גם את הדרישה לעצירת הפעילות העוינת של איראן נגד ישראל והמשך ההתבססות בסוריה.

העמדה הדומיננטית יותר במערכת הביטחון היא שלא צריך לקשור בין הדברים, שאמורים להתנהל במסגרת שני מאמצים מדיניים בינלאומיים שונים. כך שמו"מ להסכם גרעין טוב יותר, שגם לישראל יש בו אינטרס, לא יגביל את ישראל בפעולותיה נגד ההתבססות של איראן. בנוסף יתקבל בברכה מהלך מדיני נפרד בהובלה משותפת של האמריקאים והרוסים להוצאת כל הגורמים הזרים מסוריה. ועד שזה יקרה, גם השנה הקרובה תמשיך להיות מתוחה מאוד.
 
[email protected]