היה לי הכבוד לראות את האו"ם מציין לראשונה את היום הבינלאומי לזכר השואה בינואר 2006. הצורך לחנך נגד אפליה ולקבלת השונה ללא הבדלי צבע, גזע ודת לא התעמעם, והיום הוא אולי בוער יותר מתמיד. לכן ביום זה העולם מרכין ראשו ונשבע לעולם לא לשכוח. אך אם אנו רוצים ששבועה זאת תהיה יותר ממס שפתיים, הרי שהיקף הטרגדיה, שישה מיליון עולמות שחוסלו, מחייב שנעשה הרבה יותר. האתגר לא קל.
מספרם של שורדי השואה שחיים בינינו הולך ופוחת, ולכן עלינו לגלות סיפורים שעדיין לא סופרו. לצערנו, אין מחסור בהם. בעוד שהשמות אושוויץ, טרבלינקה, מיידנק ואחרים חקוקים בתודעה הציבורית, טרגדיות רבות אינן מוכרות וחמקו מהתיעוד ההיסטורי. באבי יאר נמצאת בראש הרשימה. מיד לאחר נפילתה של קייב, בירת אוקראינה, בידי גרמניה בספטמבר 1941, הובילו הנאצים את יהודי העיר אל מותם בגיא ההריגה של באבי יאר.
כ־34 אלף יהודים נורו למוות בתוך 48 שעות. הנאצים טבחו כך בכל רחבי מזרח אירופה, ו"השואה בכדורים" גבתה את חייהם של כמיליון וחצי יהודים. מאורעות אלה מיוחדים מכיוון שהרצח ההמוני נעשה על מפתן ביתם של הקורבנות. יהודי קייב לא "נשלחו מזרחה", אלא נטבחו במקום לו קראו בית. אנשים עמדו מנגד כאשר שכניהם הלכו אל מותם, ילדים ראו איך חבריהם נעלמו בן לילה, עשרות אלפי בתים נשארו שוממים בטרם נבזזו. תושבים מקומיים היו עדים למעשי רשע – חלקם צפו והזדעזעו, אחרים אולי עודדו.
בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה, זיכרון באבי יאר הודחק בכוונה על ידי הסובייטים. עבורם, הסבל של כל קבוצה, ובפרט היהודים, פגם בנרטיב הקומוניסטי. הם קברו את ההיסטוריה של באבי יאר, להלכה ולמעשה, כאשר סללו כבישים ובנו בתים מעל בורות רפאים שבהם נרצחו עשרות אלפי יהודים. עבור אוקראינים רבים שחיו תחת הסובייטים עד לפני שלושה עשורים, העבר האפל של מדינתם תחת הכיבוש הנאצי לא מוכר. סקר שנערך לאחרונה מצא כי רק 16% מהאוקראינים יודעים שלמעלה ממיליון יהודים נורו למוות בשדות ההרג של אוקראינה ושל מדינות אחרות במזרח אירופה. 68% מהם מכירים בכך שהמודעות למאורעות השואה הולכת ודוהה. אם אנו זקוקים להשראה, עלינו להסתכל לכיוון גרמניה. דווקא המדינה שצללה לתהומות העמוקות ביותר של חוסר אנושיות התמודדה עם עברה בדרך בוגרת ואחראית.
לאחרונה אנו מתחילים לראות שינוי מגמה באוקראינה ומעבר לה. מכון אבא אבן לדיפלומטיה במרכז הבינתחומי הרצליה, בשיתוף אוניברסיטת קייב ומרכז זיכרון השואה בבאבי יאר, עורכים סמינר אקדמי שיפגיש היסטוריונים ומומחים מכל רחבי העולם על מנת לדון בחשיבות מאורעות באבי יאר. במקביל, מוקם מוזיאון במקום שבו רבים כל כך נספו. כבר היום מוביל המרכז כמה מיזמים חינוכיים ומחקרים, אשר לראשונה שופכים אור על טרגדיה שהייתה נסתרת זמן רב.
החייאתו של סיפור באבי יאר תעניק לו לא רק את מקומו הראוי בהיסטוריה, אלא גם תבטיח שלדור הבא יהיו העקרונות המוסריים להתמודדות עם העולם המשתנה במהירות. ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה עלינו לא רק להרכין ראש, אלא להרים ראש ולראות כי הסכנה עדיין חיה ובועטת. תופעות של אנטישמיות ושנאת זרים מתחזקות בכל אירופה. ההתמודדות איתן צריכה להיות גלובלית, אך מדינת ישראל צריכה להוביל את מחנה המדינות שיבטיחו לפעול היום ובאופן מיידי כדי לקיים את ההבטחה: לעולם לא עוד.
הכותב כיהן כשגריר ישראל באו"ם וכיום עומד בראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית בבינתחומי הרצליה. כיהן כמנכ"ל משרד החוץ כשהאו"ם הכריז על 27 בינואר כיום הבינלאומי לזכר השואה