נאום הרמטכ"ל אביב כוכבי הביא השבוע להרמת גבות ומתיחת ביקורת משמעותית בקרב פוליטיקאים ואנשי תקשורת רבים. בדברים שנשא בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב הזהיר כוכבי מפני חזרת הממשל החדש בארה"ב להסכם הגרעין עם איראן וטען כי מדובר ב"רעיון רע". לצד דברים אלו הבהיר הרמטכ"ל כי צה"ל נערך כל הזמן לאפשרות כי ידרש לתקוף את מתקני הגרעין במדינה. מבקריו מיהרו להאשימו בניסיון לזכות ביוקרה פוליטית אצל ראש הממשלה, הנחשב כאמור לראש מתנגדי הסכמי הגרעין עם איראן באשר הם. אחרים ביקשו להסביר את כוונותיו של כוכבי בבקשה לקידום דרישת הגדלת התקציב שביקש רק מספר ימים קודם לכן. על רקע הסחבת באישור תקציב המדינה, כוכבי כנראה כבר מבין שהתכנית הרב שנתית 'תנופה', אותה ביקש לקדם עם כניסתו לתפקיד, ככל הנראה לא תצא אל הפועל.
בשנים 2013-2009 עלה וירד רעיון התקיפה הצבאית הישראלית באיראן פעמים רבות מהשולחן, ולבסוף נדחה, בעיקר בשל התנגדות הצמרת הביטחונית ובעיקר על ידי ראש המוסד דאז, מאיר דגן ז"ל. בשנת 2015 חתם ממשל אובמה על הסכם הגרעין, חרף התנגדויותיו הרבות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. כוכבי, בעבר תמך בהסכם, וכעת כאמור מביע הסתייגות רבה ממנו. אחת המשמעויות הגדולות של המשך התנגדות נתניהו להסכם הגרעין של אובמה, מעבר למתיחות הקשה שזה גרם מול וושינגטון, הייתה הנצחתו של פרויקט הגרעין האיראני כבעיה ישראלית בלבד.
יחד עם הביקורת על כוכבי שהביע לטענת רבים עמדה בעייתית בעיתוי בעייתי, חשוב לזכור שהמציאות מאז הביע את תמיכתו השתנתה באופן מהותי. מאז נסיגת ארה"ב בראשות הנשיא הקודם דונלד טראמפ מהסכם הגרעין בשנת 2018, העשירה איראן אורניום בקצב מוגבר, והרחיבה את יכולותיה באופן ניכר,כאשר לאחרונה אף פורסם כי תחל להעשיר אורניום בשיעור של כ-20%. קשה שלא לפרש מהלך זה אלא כניסיון לכפות על ביידן לשוב במהרה להסכם ובכך להביא להסרת הסנקציות הקשות שהוטלו על המדינה בימי טראמפ. העשרת האורניום בשיעור כזה היא חריגה למדי - בהסכם הגרעין עליו חתם ממשל אובמה הותר לאיראן להעשיר אורניום עד שיעור של 3.67% בלבד.
סכנה נוספת ממנה חושש כוכבי בהסכם הגרעין הקיים הוא "תאריך תפוגת ההסכם". הסכם הגרעין שחתמו המעצמות עם איראן מוגבל ל-15 שנים לכל היותר, כאשר כבר לאחר 10 שנים מיום חתימתו הייתה אמורה איראן לזכות להקלות בהגבלות שהוטלו עליה. כוכבי יודע שככל שעובר הזמן גדלה הסכנה עבור ישראל שבחזרה להסכם הגרעין המקורי, ומיום ליום הוא מאבד מערכו וחשיבותו.
נכון לעכשיו, ניכר שהאינטרס הגדול ביותר של המשטר האיראני הוא הסרתן המהירה ככל הניתן של הסנקציות הכלכליות הכבדות עליו, אשר אין ספק כי פגעו בו משמעותית, אך לא הביאו לעצירת פעילותו במזרח התיכון ובפרויקט הגרעין. לביידן סיבות רבות לשוב להסכם הגרעין, והוא לא יהיה מעוניין להמשיך את החלת הסנקציות לאורך זמן, על מנת שלא לאבד את ההזדמנות המדינית העומדת לפתחו.
אין ספק שפרויקט הגרעין האיראני מאתגר במיוחד את הצמרת המדינית והביטחונית בישראל לאורך שנים לא מעטות. החשש כי משטר האייתוללות יזכה ביכולות צבאיות גרעיניות מהווה מבחינת נתניהו את תרחיש יום הדין ממנו הזהיר אותנו במשך תקופה ארוכה. תרחיש זה אכן רע ומסוכן, אך יחד עם זאת, על ישראל לשקול לשנות גישה בדרך התמודדותה עם האיום.
לצד האינטרס הישראלי לטרפד ולפגוע בפרויקט הגרעין האיראני, אינטרס חשוב נוסף הוא לוודא כי לא תישאר שוב לבד בהתנגדותה אליו. דבקות נתניהו וישראל (מגובה בכוכבי) לעמדה הלעומתית להסכם הגרעין לא הוכיחה את עצמה בעבר, ורק הביאה להחרפת היחסים עם הממשל האמריקאי. בהמשך לכך, ספק אם תצליח להוכיח עצמה בעתיד - ממשל ביידן רק נכנס לתפקידו, ולפניו ארבע שנים ארוכות בשלטון, לכן כדאי לחשוב כיצד מקיימים איתו יחסי עבודה טובים, שרק בעזרתם תוכל ישראל להשפיע על המדיניות האמריקאית בנושא הגרעין האיראני. על ממשלת ישראל לקחת את אירועי העבר והיחסים עם ממשל אובמה ולבחון כיצד מגיעים כעת לתוצאות טובות בהרבה.
הסכם הגרעין אינו דאגתה היחידה של ישראל בכל הנוגע ליחסי ארה"ב ואיראן. בישראל קיימת ציפייה מממשל ביידן, שבמסגרת כוונותיו לקדם הסכם גרעין חדש ומשופר, תוכנס גם התייחסות למאמצי התפשטותה הצבאיים של איראן ברחבי המזרח התיכון וכן בנוגע לפרויקט הטילים האיראני. עם זאת, האיראנים כבר הכריזו שהסכם גרעין חדש אינו על הפרק - הם מעוניינים בחזרה להסכם שנחתם בשנת 2015, ודורשים את הסרת כל הסנקציות הכלכליות שהטיל עליהם ממשל טראמפ כתנאי לחזרתם אליו. לצד זאת, ניכר גם כי האיראנים כלל לא מעוניינים לדון בהמשך פעילותם הצבאית במזרח התיכון - תהליך המהווה מבחינתם את הגשמת הערך העליון של "הפצת המהפכה האסלאמית". לצד זאת, כן הביעו בעבר האיראנים נכונות מסוימת לדון בפרויקט הטילים המדויקים.
ככל שעוברות השנים ומדינת ישראל שומרת על הקו הבלתי מתפשר בנושא האיום האיראני, ניכר כי אין הדבר מסייע ומצליח להביא לקידום פתרון בעניין. בצמרת המדינית והביטחונית צריכים לשקול האם הם רוצים להמשיך להיות אולי צודקים, או שבכוונתם להיות לשם שינוי גם חכמים. האם עמידה בלתי מתפשרת של נתניהו וצמרת מערכת הביטחון על העקרונות הניציים בהם הם מחזיקים למעלה מעשור ממשיכה לקדם את ישראל, או שמא עליהם לנסות ולסגל קו פעולה חדש, המקדם ומאפשר יותר אופציה של משא ומתן מול איראן?
חשוב לציין כי על אף הפרסומים הרבים וההתבטאויות של אנשי ממשל ביידן, אין ודאות כי ארה"ב אכן תשוב להסכם הגרעין. אמנם שורת המינויים הרלוונטיים לאיראן בממשל החדש מלמדים על כוונות כן לעשות זאת, אך בטהראן ובוושינגטון מתנערים לפי שעה מהאחריות לביצוע הצעד הראשון. יש להמתין ולראות האם מדובר במחלוקת טכנית ונקודתית על לוחות הזמנים או שמא מדובר בעניין עקרוני יותר. לשני הצדדים שיקולים פוליטיים ומדיניים רבים המשפיעים על צעדיהם בעניין וחשוב לבחון את השתלשלות האירועים לאור עובדות אלו.
עם תום ימי התמיכה הבלתי מסויגת לישראל אשר סיפק ממשלו של הנשיא הקודם דונלד טראמפ, ניתן להניח שספק גדול אם יחזרו אי פעם בכלל ובשנים הקרובות בפרט. הימים בהם לראש ממשלת ישראל היה קו פתוח לוושינגטון השתנו, והאוזן הקשבת והאוהדת של טראמפ התחלפה באוזנו של נשיא חדש, בעל תכניות וכוונות אחרות, אשר זוכר לנתניהו היטב את הקשיים הרבים שהציב לממשל אובמה בו היה שותף בכיר. ביידן כמובן הצהיר כי כוונותיו טובות ופניו לשיתוף פעולה מלא עם ישראל, אולם עד כה לא התקיימה אפילו שיחה רשמית בין השניים.
כפי שאמר כוכבי בנאומו, צה"ל ממשיך להיערך לאפשרות של תקיפה צבאית באיראן. פעולה זו, הגם שתידרש לאישור אמריקאי, היא עדיין באחריותה הכמעט בלעדית של ישראל וזכותה להגן על עצמה נתונה לה. אולם, בהנחה שהאופציה הצבאית היא לא האופציה שתיבחר להתמודדות עם האתגר, חייב ראש הממשלה לשקול לשנות כיוון במעט, מתוך הבנה שהזמנים, הנסיבות ולפחות חלק מהשחקנים השתנו. במצב בו נדמה כי אין אפשרות טובה וכולן מסוכנות, יש לשקול גם את האחרות.