לאחרונה פורסם כי מספר הילדים המחוננים בפריפריה נמוך ב־75% ממספר המחוננים במרכז הארץ. האם הנתון הזה הוא בבחינת גזירת גורל סוציו־אקונומית תלוית אזור מגורים? הרי אחוז המחוננים בפריפריה חייב להיות שווה פחות או יותר לזה שבמרכז הארץ. הקביעה שיש פחות ילדים מחוננים בפריפריה היא בעיניי עשיית עוול לגננות ולמורים בעם ישראל, לשכל הישר, לאבולוציה ולפריפריה.

מקובל שמחוננות היא תכונה מולדת תורשתית שאינה ניתנת לרכישה. מכאן נובע שהמספר הנמוך של המחוננים בפריפריה הוא השלכה מיידית של הרמה של הוריהם, וזו קביעה מסוכנת. מחוננות מוגדרת כיכולת קוגניטיבית גבוהה של הילד, שניתן ורצוי לאבחן אותה בגיל הגן או בכיתות א' וב' של בית הספר היסודי. הילד המחונן הינו סקרן, חושב מהר, ומבין ופותר בעיות במהירות וביעילות רבה. אני בספק רב אם הורים ומחנכים בפריפריה מודעים לצורך לאתר את הילדים המחוננים ואז לטפח אותם, כשאין להם את האמצעים לכך. האם משרד החינוך משלים את הפערים כדי לגלות את המחוננים בפריפריה? אני בספק.

אבחון ילדים מחוננים פרטי בגיל הרך (צילום: FREEPIK)
אבחון ילדים מחוננים פרטי בגיל הרך (צילום: FREEPIK)


אחד התפקידים החשובים של מערכת חינוך טובה הוא למקסם את הפוטנציאל של כל הבא בשעריה. אין חולק על כך שבמרכז הארץ יש להורים יכולות לעשות זאת בעזרת חוגים ושיעורי עזר בבתי הספר ומחוץ להם. בפריפריה היכולת הזו קטנה באופן משמעותי; כאן צריך לבוא לידי ביטוי משרד החינוך. תוכנית הלימודים בפריפריה צריכה להיות מתוגברת ולהעניק לתלמידים העשרה מעבר למערכת הקיימת. כיצד עושים זאת? על ידי תגבור התקציבים לקורסים מעודדי חשיבה ויצירתיות. אני, למשל, מלמד בהתנדבות קורסי העשרה במדעים לתלמידי תיכון בפריפריה ונחשף לניצנים המחוננים שבקרבם, שאותם איש לא טיפח מגיל צעיר.

לצערי, בכל הנאמר כאן אין חדש, אבל המציאות מוכיחה כי במשך שנים משרד החינוך אינו נותן מענה ממשי לאתגר לאומי בעל חשיבות והשפעות מרחיקות לכת על החברה הישראלית. יש לפעול באופן מיידי להענקת מלגות שכר לימוד חינם לסטודנטים שיתחייבו ללמד שנה אחת בשכר מלא בפריפריה בתום לימודיהם, כפי שהיה נהוג בעבר. בנוסף, אני ערב לכך שאם תצא קריאה לפרופסורים אמריטוס של האוניברסיטאות בארץ להגיע פעם בשבוע להרצאה או שתיים בפריפריה, או לקורס מרוכז בקיץ, תהיה לכך היענות מרשימה מאוד. כך נגלה מהר מאוד את המחוננים המסתתרים שם. לצערנו, כיום אין אף גורם שמנסה לאתר אותם. 

הכותב הוא דיקן הפקולטה לחינוך מדעי באקדמית חמדת בשדות נגב, ופרופ' אמריטוס של האוניברסיטה העברית