מילות השיר "לאורך הים" ששרה עפרה חזה הציפו אותי ברגשות כשצפיתי בסרט הדוקו "החיים הסודיים של עפרה חזה", ששודר לאחרונה ברשת 13. חזה הייתה הפסקול של דור של נערות שגדלו בשכונות קשות יום וחלמו על חיים נוחים יותר ועל הגשמה עצמית.

הכרתי אותה. היה לנו חבר משותף, מעצב השיער יוקי שרוני, וכשהגעתי ללוס אנג'לס ישנתי אצלו על הספה עד שמצאתי דירה. זכורה לי שבת אחת, שבה עפרה הגיעה לבקר, ושתינו ישבנו ושוחחנו. שרתה בינינו תחושת נוחות.

אי אפשר היה אז לחבר בין עפרה חזה, הכוכבת שאת השירים שלה השמיעו במועדונים ובתחנות רדיו בכל העולם, לעפרה הצנועה, העדינה והאמיתית שישבה מולי. היא התרגשה אז שהיא מצליחה להביא את הצלילים, שהם חלק מהזהות שלה, לכל העולם, כשבארץ הזמר המזרחי נאבק על הכרה.

באותם ימים עפרה הקליטה אלבום בלוס אנג'לס, והועמד לרשותה צוות מוזיקאים מהטובים שבתעשייה. ועדיין מה שעולה מהסרט ששודר בימים אלה הוא שמה שעניין את המראיינים ועורכי התוכניות בארץ לשאול אותה בשיא הצלחתה היה: "מתי תתחתני?". אילו עפרה הייתה עופר, האם עדיין זו הייתה השאלה שהיו שואלים?

עוד מראים בסרט כיצד דודו טופז, למשל, בתוכניתו בפריים־טיים, הציע לה טבעת. לשואלים היא ענתה בכל פעם מחדש: "אני רוצה להתחתן". חברנו יוקי שרוני העיד: ״היא רצתה שפשוט ירדו ממנה. כל מה שהיא רצתה זה לשיר״.

מ"אשת חיל" ועד "סינדרלה", מילדותן ועד בגרותן נשים מקבלות את המסר שהגשמתן והצלחתן מגולמות בנישואים ובהקמת משפחה. קריירה היא דבר נהדר, אבל הקריירה של בן הזוג קודמת. אנחנו מפנימות את המסרים, שמשודרים לנו מכל מסך, כמעט בכל סיטואציה. החשיבה המותנית הזו מביאה נשים לקחת על עצמן את האחריות על הצלחת הזוגיות או כישלונה.

התפיסה הזו היא אחת הסיבות בעיניי לכך שלעתים נשים בוחרות להישאר בתוך קשרים שמהווים מלכודת דבש. כך, כשבמקרים מסוימים הן מתעוררות למציאות, שבה הן מרגישות מאוימות ומבודדות, הן מתקשות להאמין שהולכו שולל על ידי אביר חלומותיהן ומתביישות להודות בכך שנסחפו אחר מצג שווא של הצהרות אהבה. במי הן התאהבו? האם זה היה בכלל אמיתי?

כחברה מתקדמת, אנחנו מעודדים נשים לקחת אחריות על החיים שלהן ולהיות עצמאיות כלכלית, אבל לפעמים נדמה שלא השתנינו כלל מאז שהתפיסה שאישה היא רכושו של הגבר שלטה בעולם ללא עוררין. במקביל למסרים הבעייתיים שמקבלות נשים, יש בתים שבהם גברים מקבלים את המסר שהעולם וכל מה שיש בו נוצר עבורם.

מול האישה העצמאית, שמטפחת פנטזיה על זוגיות ומשפחה, עומד לא פעם גבר שמחפש את מי שתשרת את הפנטזיה שלו. צריבה של חשיבה כזו לא עוברת מהעולם ללא חינוך ושינוי הנרטיב: מגניזת אגדות הילדים ועד ניתוח מחדש של יצירות בשיעורי ספרות. לא הכל תלוי בממשלה, כי כשמקרים קיצוניים מגיעים לרווחה ולמשטרה זה כבר עלול להיות מאוחר מדי. גברים, קחו אחריות ושנו את הנרטיב למענכם, למען האישה ולמען המשפחה.